בעקבות המלונות היפים בעולם

לטייל ביעדים שונים ברחבי תבל ולהתארח במלונות חדשים ויפיפיים, נשמעת כמו עבודת חלומות? כך נראה היום-יום של הצלמת סיון אסקיו. בין גיחה ליוון וטיסה לפראג, תפסנו אותה לשיחה על סיפור של מקומות ואנשים דרך תמונות. תחום עיסוקיה של אסקיו נופל תחת קטגוריית צילום נופש ואירוח. היא מצלמת עבור כתבות במגזינים בחו"ל ופרויקטים מסחריים כמו צילומי בתי מלון, עבודה שמתאפיינת בצילומי פנים וחוץ של המלון והחדרים, צילומי אוכל וצילומי אווירה.

בואי נתחיל מההתחלה, איך הגעת לעסוק במקצוע ובפרט בצילומי הנופש והאירוח?

"את האהבה שלי לצילום קיבלתי מאבא שלי, שהיה צלם חובב ותמיד הסתובב עם המצלמה שלו בכל הפיקניקים שנהגנו לעשות. בגיל שמונה הוא נתן לי להחזיק את המצלמה ולימד אותי ממש בקטנה על צמצם וחשיפה. אני זוכרת את ההתרגשות והסקרנות כשהוא היה חוזר הביתה עם המעטפות הצהובות של קודאק עם התמונות המודפסות והמעטפה הלבנה הארוכה של הפילם. כשהייתי בחטיבה קנו לי מצלמת פוקט קטנה והייתי מצלמת בעיקר בטיולים השנתיים. המצלמה אז הייתה אמצעי לתיעוד והצילום היה עבורי עוד תחביב. כשהשתחררתי מהצבא והתלבטתי מה ללמוד, אבא שלי הוריד אותי מהר מאוד כשאמר לי שמצילום קשה להתפרנס. שכנעתי את עצמי שצילום זה תחביב ואם אהפוך את זה למקצוע יעלם לי הכיף שבתחביב, היום אני מבינה איזו מחשבה תמימה זו הייתה".

בסופו של דבר, הלכה אסקיו ללמוד תקשורת עם דגש על שיווק ופרסום וצברה ניסיון כקניינית מדיה במשרדי פרסום. בגיל 27 היא עברה לניו יורק, גם שם המשיכה את לימודיה בתקשורת ומנהל עסקים והתקדמה לתפקידי ניהול במשרדי פרסום בעיר. "ביום הראשון שהגעתי לניו יורק, השאטל הכחול שלקח אותי לעיר עבר ליד בית הספר לצילום ה-ICP (International center of photography). בזמנו, המבנה היה קוביית זכוכית בשדרה השישית, מבנה מאוד בולט בנוף הבניינים הגבוהים. אמרתי לעצמי שאם יהיה לי זמן או כסף, אקח קורס שם".

בשנת 2008, ההזדמנות דפקה על דלתה, כשמשבר כלכלי גדול פקד על ארה"ב ובמקום עבודתה פוטרו כמחצית העובדים ואסקיו ביניהם. "זאת הייתה מעין פרשת דרכים". היא עבדה מספר חודשים כבייביסיטר ומורה לעברית אצל משפחות יהודיות בעיר ועם הכסף שהרוויחה נרשמה לקורס ב-ICP. קורס אחד שגרר אחריו עוד ועוד קורסים, ואחריו יצרה קשרים עם אנשים מהתעשייה ולבסוף, החלה לקבל עבודות בתחום.

ספרי לנו קצת מה זה אומר להיות צלמת נופש איך זה עובד?

"כשאני מצלמת עבור מגזין בחו"ל, אני מקבלת בריף מעורך התמונות של המגזין עם תיאור קצר של הכתבה ופירוט המקומות והדברים שנדרשים לצלם. אם הכתבה נכתבה ויש לי אפשרות, אני תמיד מעדיפה לקרוא אותה או לפחות לקחת עותק שלה איתי לצילומים, כדי שהתמונות שאני מצלמת יעבירו את החוויות של הכותב בדרך הטובה ביותר. כשאני מגיעה למקום חדש, תמיד כדאי ועוזר לעשות סיור מקדים ואחד הדברים הראשונים שאני בודקת הם זמני הזריחה והשקיעה כדי לתכנן את היום. לפעמים צריך לפתור בעיות, לאלתר, לשנות לוחות זמנים או לחזור לאותו המקום פעמיים על מנת להשיג את התמונה הטובה ביותר. בצילומים מסוג הזה אני לא רק צלמת, אני 'אשת שטח' שמייצגת את הלקוח ופותרת בעיות במידות הצורך".

ומה לגבי פרויקטים מסחריים?

"כשאני מצלמת עבור לקוח מסחרי כמו בתי מלון, תמיד נעשית עבודת הכנה ושיחות מקדימות עם הלקוח ואנשי השיווק. אני גם מקבלת בריף של הלקוח שמפרט מה רוצים לצלם, את קטגוריות החדרים, האווירה שרוצים להעביר באמצעות הצילומים וכמובן קהל היעד. יש הרבה עבודות הכנה ורקע לפני שהצילומים יוצאים לדרך, אני בודקת אילו חדרים צריך לצלם ותמיד מתעדפת את אלו המוארים ביותר עם אור טבעי. לפעמים אני מגיעה למלון בשעות שונות של היום כדי לראות איך האור משתנה בחלל. גם בצילומים מהסוג הזה, העבודה מאוד דינאמית ודורשת תיאום עם הרבה מחלקות; מחלקת חדרים, מזון ומשקאות ושיווק".

יש קווי דמיון בעבודה בשני סוגי הפרויקטים?

"בשניהם אני מצלמת חללים, אנשים ואוכל. בשניהם התמונות צריכות לספר את הסיפור של המקום ושל האנשים".

איך נראה יום עבודה טיפוסי?

"בצילומי נופש אין יום עבודה טיפוסי, הצילומים הם מאוד דינאמיים. כל יום אני מצלמת משהו אחר; בין אם זה מקום, מסעדה, אנשים, אוכל. מגזינים מעודדים את הצלמים שלהם לחשוב מחוץ לקופסה ורוצים לראות גם את האינטרפרטציה האישית של הצלם ודברים שמשכו את העין ותשומת הלב שלו. זה חופש יצירתי מאתגר ומספק. בצילומי בתי מלון יש לו"ז צילומים שנקבע מראש ויום העבודה מתחיל לרוב בשעות המאוד מוקדמות של הבוקר. אם רוצים לצלם את הבריכה בזריחה וריקה מאנשים, צריך להגיע מוכנים מראש. למשל, כשצילמתי את הבריכה במלון Six Senses בשחרות, קבענו לצלם אותה בזריחה שהייתה ב-6 בבוקר ואני הייתי על הסט כבר מחמש כדי לבדוק זוויות צילום. כשצילמתי מלון באודייפור בהודו, הבריף דרש לצלם את המלון באור ראשון וב- 4 וחצי בבוקר כבר חיכתה לי סירה כדי לשוט באגם מסביב למלון ולתפוס את האור הכחול".

מה מאפיין את הצילומים שלך?

"את האמת, זאת שאלה שדי קשה לי לענות עליה ולדייק אותה. אני תמיד מעדיפה אור טבעי על פלאש, אני נמשכת לצבעוניות חזקה ומנוגדת, אוהבת טקסטורות שונות, שמעניקות עומק ורובד נוסף לתמונה ורוצה שהתמונה תהיה אסתטית ונעימה לעין. רוב הצילומים שלי עוסקים בתרבות הבילוי והפנאי; מקומות אקזוטיים בעולם, ריזורטים מעוצבים והתמונות שלי צריכות להעביר את זה בדרך האסתטית והטבעית ביותר".

כמישהי שהעבודה שלה לוקחת אותה ליעדים אקזוטיים בכל העולם ולכבוד עונת התיירות שבעיצומה, מה היעד המועדף עלייך?

"ניו יורק תמיד תהיה היעד המועדף עליי. גם אחרי 12 שנות מגורים שם, עוד לא מיציתי את העיר. העיר משתנה ומתחדשת כל הזמן. תמיד אהיה אסירת תודה לעיר הזאת שעוררה בי סקרנות ויצירתיות והניפה את הקריירה שלי קדימה". 

יעד מועדף לחופשה?

"בשנים האחרונות יוון הפכה ליעד משפחתי מועדף. יש לי שתי בנות קטנות ויוון היא היעד האולטימטיבי מבחינתנו. אנחנו משתדלים כל פעם לטייל באזור אחר של היבשת ולגלות מקומות חדשים". 

המקום הכי טוב לחובבי אופנה ועיצוב?

"מילאנו, בפעם הראשונה שהגעתי לעיר נפלה לי הלסת רק מלראות איך האנשים לבושים ברחוב. עוד לא יצא לי להיות ב' salon de mobile' אבל זה ברשימה שלי". 

לסיום, המלצה למלון מיוחד במינו שיצא לך לצלם?
"São Lourenço do Barrocal, חווה חקלאית במחוז אלנטז׳ו בפורטוגל, שהוסבה למלון מיוחד ונעים. החווה נמצאת במטע עצי שעם ,יחידות האירוח בעלות תקרות גבוהות, אוכל שגדל בחווה FARM TO TABLE, עם עדרי בקר שמסתובבים מעבר לגדר וחוות סוסים".