בין שתי חזיתות: בית משפחתי שמאחד בין פונקציונליות ואסתטיקה

בית שבנוי נכון, הוא בית שהמתכננים שלו השכילו להפוך את המצב הנתון ליתרון. כך בדיוק קרה בבית השוכן לו אי שם בשכונה שקטה בצפון תל אביב. הבית, בבעלותה של משפחה צעירה, נבנה לא מזמן כאמצעי בתוך מערך טורי של שלושה בתים. כתוצאה מכך, יש בו שתי חזיתות בלבד: קדמית דרומית ואחורית צפונית. וזה בעצם הסיפור שלו.

"חפשנו איך להפוך את זה למנוע לצמיחה וליתרון" אומר אדריכל איתן גורן "הבית, נבנה באפן כזה שהוא קרוב לקו הקדמי של המגרש, כך שהוא מקבל את הדיירים והאורחים באמצעות גינה קטנה יחסית אך מזמינה. ההפתעה הגדולה, מתרחשת עם הכניסה פנימה שחושפת ניצול שטח מרבי שכתוצאה ממנו נוצרה גינה אחורית רחבת ידיים".  

ברור ומפתיע

גורן מעיד על דיאלוג נעים ופורה מאוד עם הדיירים, זוג צעיר שלו שני ילדים קטנים. "הם ידעו בדיוק מה הם רוצים. הם תיארו בית מודרני, פשוט יחסית ופתוח לגינה, והם היו שותפים מלאים לתהליך היצירה" הוא אומר.

משהו באווירה של הבית מרגיש מוכר

"נכון, וזה לא סתם. אני מאוד מושפע מעצם היותי אדריכל תל אביבי שחי ועובד בתל אביב. גם בתכנון הבית הזה, יש השפעות מהאדריכלות הבינלאומית של תל אביב עם סרטי החלונות, הקירות הלבנים והמסות הברורות, וכן השפעות מזרם הברוטליזם הבאות לידי ביטוי בשימוש בבטון החשוף".

הבית גם ברור וגם מפתיע באותו זמן. איך הצלחת לעשות את זה?

"עוד לפני הכניסה אליו, אפשר לקרוא ולהבין חלקים רבים ממנו. רציתי להביע רעיון מורכב בכמה שפחות אמצעים ולכן, היה חשוב לי להשתמש בפלטה מצומצמת של חומרים וגוונים. בעצם, איך שמסתכלים על החזית הקדמית של הבית, מבינים כמעט את כולו. הקירות הלבנים, הבטון החשוף, מסגרות האלומיניום השחורות ונגיעות העץ המעטות מופיעים בו כמוטיבים שחוזרים על עצמם מבחוץ ומבפנים".

ומתי מגיעה ההפתעה?

"הקסם האמיתי מתרחש עם הכניסה פנימה. כשמגיעים אל דלת הכניסה השחורה, החומר והצבע כמו שואבים את הנכנסים פנימה. אבל ברגע שפותחים את הדלת, כל החלל פרוש לפנים והמבט מופנה קדימה והלאה, דרך החלל הציבורי עד סוף הגינה".

קשר בלתי אמצעי

קומת הקרקע בבית מכילה מטבח, פינת אוכל וסלון כשממול, ויטרינה גדולה נפתחת לחצר האחורית. מה שמעניין הוא, שלצד כל פונקציה פנימית, יש פונקציה חיצונית שמקבילה לה. כשדלתות הוויטרינה פתוחות, מתקבל מרחב אחד גדול מאוד ואפשר למעשה להתנהל בין פנים וחוץ כמעט ללא כל הפרדה.

עם מיפתח כל כך גדול, איך פתרת את עניין מזג האוויר?

"החזית הקדמית דרומית והאחורית צפונית. בגדול, זה יחסית נוח באקלים הארץ ישראלי. בחזית הדרומית, החלונות יחסית קטנים ויש בה יותר שכבות והצללה. בחזית הצפונית, המפתחים גדולים ושם השתמשנו בצלונים שמווסתים את כמות האור. בהקשר הזה, מעניין לציין שגם את הבריכה הרחקנו כמה שיותר מקו הבית במטרה כפולה לקבל גינה גדולה וגם כדי שהבית לא יצליל על הבריכה ויקרר בה את המים".

איך בעצם הצלחת ליצור מרחב כל כך גדול ללא עמודי תמך?

"אין בית ללא עמודים. מבחינה קונסטרוקטיבית, שילבנו עמודי פלדה דקים יחסית שנצבעו בשחור וכך השתלבו נהדר עם הוויטרינה. מעבר לכך, סוג החלון שבחרנו לפרויקט, הוא כזה שגם נותן מענה פונקציונלי למפתחים מאוד גדולים, אבל בו בזמן הוא בעל פרופיל אסתטי דק מאוד יחסית".

בעצם בחרת בחברת המפתחים בין היתר מסיבות אידאולוגיות

"חשוב היה לי לעשות שימוש ב'כוכב' כחברה ישראלית. מעבר לעידוד התעשייה המקומית, זה קל, נוח, זמין ויש מקום גדול יותר לגמישות ותמרון. בנוסף, זו חברה שמובלת על ידי נשים החל בשלב אפיון המוצר, דרך השלבים הטכניים, השרטוטים, ההנחיות למפקח, התקנה והאחריות".

סיפור של חזיתות

העבודה המרכזית בתכנון הבית, הייתה, כאמור, לייצר חוויה בתוך מרחב שמצוי בין שתי חזיתות בלבד. החזית הקדמית, כמו עוטפת את הבית ומייצרת פרטיות. אבל כדי שהיא לא תראה כמו מאסה, היא מפורקת למספר חלקים. החזית האחורית, דרמטית יותר בשל המסות הגדולות והמשטחים הפתוחים והסגורים. כך, החוויה שנוצרת שונה לחלוטין.

איך החלוקה בתוך הבית מושפעת מתצורת החזיתות?

"גם החלוקה לנפחים וקומות נעשתה בהדרגה. הקומה התחתונה פתוחה מאוד וציבורית. הקומה האמצעית, שבה חדרי הילדים, יותר פרטית אבל עדיין יש בה קשר עם הקומה הראשונה שמתקבל על ידי חלל כפול הנמצא מעל דלת הכניסה. הקומה העליונה, שבה סוויטת ההורים, פרטית הרבה יותר ובה מרפסת המשקיפה אל הנוף. הגג שם משופע, מה שיוצר חוויה אינטימית וחמה. בעצם, משחקי הנפחים פותחים ממד ורטיקלי בין הקומות שמשלים את הממד ההוריזולנטלי שמפנה את המבט אל הגינה". 

על חושים ורגשות

כשאני שואלת את גורן איך הוא רואה את הקשר שבין אסתטיקה ופונקציונאליות, הוא טוען שמבחינתו אין הבדל ביניהם, משונה ככל שזה ישמע. "המוטו שלי זה גם וגם" הוא אומר "אני לא מקטלג ולא מפריד ותמיד מנסה למצוא דרך לשלב בין הדברים. מבחינתי, זו הרמוניה. באסתטיקה של הבית הזה, יש משהו שהוא כביכול קצת לא גמור או קצת לא עשוי עד הסוף. העיצוב לא זועק ולא מסובך מדי".

זה נשמע כאילו התכנון עומד על הסף שבין חושי ורגשי

"לגמרי. יש בתכנון ובעיצוב גם אלמנטים מאוד אבסטרקטיים. התגובה האנושית הראשונית, עם הכניסה לבית, היא מאוד רגשית, גם של הדיירים וגם של האורחים. כמו במוסיקה, גם בחוויה של בית יש את ההליכה אל הבית, יש מקומות שבהם משתהים ועומדים, יש מקומות שנחים, יש מדרגות שעולים ויורדים. יש קצב לתנועה במרחב שמאוד משפיע עלינו. גם האור משפיע מאוד על החוויה מכיוון שכאן, הוא חם ונעים ועוטף בצד הצפוני ומלא במשחקי צללים בצד הדרומי".

ומה מייחד את הבית מבתים אחרים?

"כל בית הוא מיוחד וייחודי. כל בית הוא יחיד וכל אחד שונה מכל הבתים האחרים בסגנון, בגודל, בפרופורציות, בתקציב ובאלף משתנים נוספים. אבל מעבר לכל שאר הדברים שאהובים עלי בבית הזה, יש בו נקודת חן שאותי מרגשת במיוחד. בקיר המדרגות, יש חלון קטן שמשקיף וממסגר פיסת שמיים ודרכו ניתן לראות את תנועת העננים. אנקדוטה בהחלט פיוטית בתוך המכלול הגדול".

ובנימה זו, איך המרגש לעזוב בית בסוף התהליך?

"תהליך התכנון תמיד דינמי ותמיד אני מרגיש בו כמו מנצח. זה כמו ריקוד וזה דורש הרבה סבלנות והקשבה וזה בא מתוך האהבה שלי לעבוד עם אנשים. זה כמו לגדל ילד, לראות מה הוא צריך ולכוון אותו עד שהוא גדל, לומד ללכת ויוצא לחיים עצמאיים".