אוהד בנית ועטר ברוש לא ישבו בחיבוק ידיים בסגר. להיפך. הם ניצלו אותו לתכנון ועיצוב פינת עבודה שבמיוחד בימים כאלה מדייקת את הצרכים של כולנו
בין הקלדה להקלקה ה OrganiStation הוא כל מה שאתם צריכים ויותר
ושוב אני משוטטת ברחבי הפייסבוק. מי שמחבב, פייסבוק זה עולם ותמיד אפשר למצוא בו חומרים מעניינים. והנה, גם הפעם, אני נתקלת בפוסט, שהוא לא רק מעניין, אלא גם מרשים למדיי, וכך כתוב בו:
"בתקופת הסגר הראשון, כן כן, זה שהיה במרץ! העברתי את הסגר באכזיב. שלושה ילדים בדירה תל אביבית טיפוסית, זה לא עניין של מה בכך. אז נסענו. תקופה מורכבת, שונה ובלתי מוכרת ואני, כזה עם רגליים על הקרקע כל הזמן. לא ספונטני בעליל. פתאום ללא אחיזה.
"בסיום הסגר, חזרנו לת״א. השגרה חזרה לחיינו וגם כביכול השפיות. אבל לא באמת שפיות, כי הכיוון לא היה ברור (עדיין לא ברור). נכנסתי למן מרה שחורה קטנה. יושב בסטודיו ולא יודע מה לעשות עם עצמי. ריק".
עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק
פשוט תהיה
הכותב, הוא אוהד בנית. והמילים קצת מפתיעות וקצת לא. נתחיל בקל. לא מפתיע, כי כולנו באותה סירה. כולנו לא ממש שפויים עכשיו, לא ממש שגרתיים עכשיו ובטח שלא יודעים מה הולך לקרות ומתי. כן מפתיע, כי כשאני מציצה לרגע באתר של בנית, אני מוקסמת. הסמליל לא פחות ממושלם, כל כך פשוט, ברור וקולע בדיוק למי שהוא. הפרויקטים מרתקים ואפילו אלו הקונספטואליים, מעוררי דמיון והשראה. השפה, נקייה וברורה.
מציאות חדשה
אני חוזרת לפוסט. "תאמינו לי, אני בנאדם שיודע להעסיק את עצמו בכל שניה ואם אין לי וריק לי, אז אני עושה. עושה וקדימה" כותב אוהד בנית "אז אחרי שנפל לי האסימון, לי לעצמי, (זה לקח זמן) זאת המציאות החדשה! (כנראה הייתי צריך זמן הסתגלות) זה המצב. אל תחשוב על מה היה או מה יהיה. תהיה".
התאהבתי. "אפשר להמציא, אפשר לחשוב, אפשר וחובה להרגיש והכי חשוב, מותר ליצור. חובה ליצור" אמא, אני מעריצה שרופה. "במפגש ספונטני (מי היה מאמין) עם עטר ברוש, שלא התראינו זמן ארוך מהרגיל, קולגה וחבר יקר עוד מתקופת הלימודים (בכל זאת עבר לא מעט זמן), דיברנו ודיברנו והגענו להבנה שקשורה לתחום שבו אני עוסק, אבל הפעם מכיוון אחר. והאמת, מכיוון בלתי צפויי לפחות מהצד שלי. שילבנו ידיים, כמו שאנחנו אוהבים, ויצאנו יחד לדרך".
גלגולו של מוצר
בנית מתאר בפוסט איך יחד עם ברוש הגו, תכננו ועיצבו מוצר חדש בדמותה של פינת עבודה ארוזה שמכילה בתוכה את כל מה שדרוש ויותר. "התחלנו לחקור, לקרוא מאמרים, לראות מה קיים, לנסות להבין מה הפתרון האידיאלי. איך 'מכמתים' הכל לתוך מקום אחד במינימום שטח? איך ניתן להקל על העובדים מהבית ברוח התקופה? כזה שיתאים גם בימים רגילים וגם לפרילנסרים. כזה שייצור הפרדה בין בית לעבודה. זה, כשהבית הופך להיות חוות מחשבים קבועה במרכז הסלון או בפינת האוכל (במיוחד לאלו מאיתנו, כמוני לדוגמא, שאין להם חדר עבודה או חדר פנוי).
"מצאנו. ניתן לייצר מוצר שמטרתו לדייק את הצרכים. פיענחנו את סביבת העבודה הרגילה, על כל מרכיביה, והתאמנו אותה לסביבת העבודה הביתית על ידי ארגון מחדש". בנית ועטר בחנו, ובדקו, חשבו ותהו, והוסיפו למוצר מיני מרכיבים, שבהם: אינסוף פיצ'רים, אחסון הדוק וקומפקטי, סביבת עבודה מסודרת, אלמנטים ארגונומיים, היברידיות, התאמה אישית של העמדה לכל משתמש ותוספת הומוריסטית של גינת ירק וכדורי עץ למסז' בין הקלדה להקלקה ובין זום לזום.
כתבות קשורות בתחום
ועכשיו מה?
אז עכשיו, כשהמוצר בידיהם, הגיע הזמן לשווק. לא פשוט בכלל מסתבר. בסטודיו של בנית, הקימו השניים חמ"ל ולגמרי לבד בנו פיץ', עבדו על מצגת, הכינו סרטוני וידאו וגם צילומי סטילס ושקדו על טקסטים מדויקים שמתארים את המוצר. הם פנו לחברות כאלה ואחרות, ניהלו כמה שיחות שלא הבשילו וחשבו לשלוח את החומרים לכמה אתרי עיצוב.
"לא הגענו לזה" כותב בנית בסוף הפוסט "למה? אנחנו לא יודעים לשים את האצבע במדויק. אולי, כי פתאום פתחו הכל אחרי הסגר וחשבנו שחוזרים לחיים ההם שלפני. אולי, כי כשאחד אמר 'לא' הנחנו את הדברים לרגע בצד. אבל תכלס, אנחנו באמת ובתמים מאמינים! ולא פחות חשוב, מאמינים במוצר 'מיוצר בישראל' במיוחד בימים אלו".
נשמח אם מישהו ירים את הכפפה. מגיע להם.
אולי יעניין אותך גם...
