שלושה מקעקעים ישראלים בולטים חושפים את תהליכי העבודה שלהם, הקעקוע שנצרב בזיכרון והחלום הגדול הבא
קעקוע של סיפור: אמני הקעקועים מאחורי היצירות הנצחיות
עבורם הגוף הוא משטח העבודה שלהם והקעקועים שהוא נושא עליו הן יצירות אמנות מהלכות. קעקוע הוא אקט אישי בין המקעקע שמותיר את חותמו וצורב את יצירתו על עורו של המקועקע. לכל אמן סגנון ואג'נדה שלו, אבל כולם רואים ומגיבים לאדם שיושב מולם, מספרים את הסיפור שלו דרך אמנות.
נועם יונה
איך זה התחיל?
"תמיד הייתי תלמיד גרוע בביה"ס, אבל באמנות הייתי מוציא מאיות. כשהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד עיצוב גרפי, תמיד הייתה לי זיקה לעיצוב ואמנות. כשהחלטתי שאני רוצה להיות מקעקע, עברתי בין כל הסטודיואים הגדולים בתל אביב, עד שהמאסטר שלי, דוד מורנו, הסכים לקבל אותי ללימודים. למדתי תחתיו ועבדתי אצלו בסטודיו כחמש שנים. לאט לאט התחלתי לפתח את הסגנון שלי ולהתרכז בעבודות שמעניינות אותי יותר".
מה שמשך את יונה לעולם הזה היו האנשים "אני חושב שלקחת חלק במסע האישי של אדם אחר דרך אמנות זו זכות שאין כמותה. אמנות הקעקועים בעצם מאפשרת לי לגעת בלב של אדם אחר דרך היצירה שלי. זה מדהים". הסגנון שלו מתאפיין בשילוב ריאליזם עם פיין ליין ואלמנטים גיאומטריים. לאורך השנים הוא הלך והשתכלל. "אני כל הזמן שואף להתפתח וללמוד עוד, לגעת בסגנונות שהם לא בהכרח מה שאני הכי טוב בו ולהפוך אותם לחלק ממני" הוא מסביר.
בזמן שעולם הקעקועים השתדרג, בין השאר בציוד והטכניקות, על הסקיצות שלו ליצירה חדשה הוא ממשיך לעבוד לרוב בתוכנת פוטושופ. "אם תפגשי מקעקעים צעירים הם כבר בכלל לא פותחים מחשב, מציירים הכל באייפד בכל מיני אפליקציות שנועדו לעיצוב גרפי וציור" הוא מספר אודות השינויים האחרונים. "מכונות הקעקועים עברו טרנספורמציה מטורפת. ממשהו מאוד מסורבל, מלא חלקים קטנים, כבלים וכו' הפכו למכונות קומפקטיות ואלחוטיות עם ספק כוח מובנה בתוכן".
כרגע השיא שלו בקריירה הוא מכתיר את ההזמנה שקיבל לבוא ולקעקע בסטודיו בנג-בנג, סטודיו גדול ונחשב במנהטן. "עובדים בו כל הרוקסטארס של עולם הקעקועים. קעקעתי שם במשך שבעה ימים אנשים שטסו מכל רחבי ארה"ב רק כדי להתקעקע אצלי ובעמדות שלידי ישבו כל השמות הגדולים. זה היה מאוד מרגש"
ומה לגבי הקעקוע הכי מטורף שיצא לך לעשות?
"החלטתי לראות כמה העוקבים שלי משוגעים , פרסמתי סטורי של סימן שאלה ושאלתי מי אמיץ מספיק לבוא להתקעקע בעיניים מכוסות מבלי לראות את הסקיצה לפני. התגובות היו מטורפות, יותר מ-400 אנשים שלחו לי הודעות שהם מוכנים להגיע. עשיתי הגרלה ונבחרה לקוחה מתוקה שהגיעה באמת לסטודיו, כיסינו לה את העיניים לאורך כל התהליך ורק כשסיימנו את הקעקוע היא ראתה אותו על היד שלה.
ואיך נראה תהליך יצירה סטנדרטי?
"הכל מתחיל מהלקוח והרעיון שלו. שולחים לי מייל, ובו מפרטים על הרעיון לקעקוע, הסיפור שעומד מאחוריו, אלמנט מרכזי שהיו רוצים לכלול ובעצם כמה שיותר פרטים. אני והלקוח נפגשים לשיחת תכנון בה אני שואל שאלות כדי להבין באמת מה הלקוח היה רוצה לבטא בקעקוע שלו" מסביר יונה על תהליך העבודה. "ביום הקעקוע אני מצייר/מעצב את הסקיצה על פי מה שדיברנו. הרבה פעמים מה שיוצא לי הוא מאוד שונה מהשיחה הראשונה שלנו, אבל איכשהו תמיד הכל מתחבר לכדי סיפור אישי מדהים שהופך לסקיצה מיוחדת וחד פעמית".
אדית בן גידה
במשך כל חייה עסקה גידה באמנות, אל עולם הקעקועים נחשפה במהלך השירות הצבאי. "באותה התקופה עולם הקעקועים היה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. אנשים היו מגיעים ובוחרים מתוך חוברת את הקעקוע שהם רוצים, לאמן לא הייתה אמירה משלו או סגנון מיוחד" מספרת לנו גידה. היא הרגישה שזה לא בשבילה ופנתה לקריירה בשדה האמנות הפלסטית. "עבדתי עם גלריות בתל אביב וציירתי כל היום. השינוי המשמעותי קרה כאשר בעלי, אביהו, התחיל לקעקע". היא ראתה איך התחום השתכלל עם טכניקות חדשות שמדייקות את העבודה ולקוחות שנותנים מקום לאמן. עם כמיהה עזה לשוב ולנסות את מזלה כמקעקעת, היא מהר מאוד נשאבה חזרה אל העולם הזה והחלה לפתח את סגנונה במיקרו ריאליזם בהשראת ציוריה. "אני מאמינה שאני חלק גדול משינוי מטורף שקורה כרגע בעולם הקעקועים" היא מסבירה. "בעבר הייתי מתבאסת שאולי נולדתי בתקופה שכבר לא מעריכים אמנות ריאליסטית כמו ברנסנס והיום זה כבר מאוד נפוץ, היום אני מבינה שאני בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני חלק משינוי שקרה בשנים האחרונות באמנות הקעקועים, בזכות המדיה החברתית נוצרה גלריה עולמית שמביאה את האמנות שלנו לכל העולם והפידבקים שאני מקבלת הם מדהימים".
איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"תמיד ידעתי שאני אוהבת לצייר ריאליסטי, לחקות את הטבע, את דמות האדם ולהציג את זה מהעיניים שלי. הסגנון שלי מגיע בעקבות מחקר שנעשה במשך שנים, כאשר הייתי רק ציירת הגעתי לתחום מאוד שלמה עם הסגנון שאני רוצה לבצע, הסגנון הריאליסטי. כדי שאוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר התמקדתי בקעקועים קטנים שתופסים שטח פנים קטן יותר, שאוכל להכניס פרטים ועדיין לסיים יצירה בשלמותה בשל הזמן של הלקוח שצריך לקחת בחשבון.
אני מאוד אוהבת לייצר מרקמים בעבודות שלי, אני תמיד בונה את הבסיס שלי עם המון טקסטורה וממשיכה בבנייה של שכבות וחיבורים של טאפטים, ציורים, הדפסים. אני אוהבת לשלב דפוסים ויקטוריאניים וליצור אווירה סוריאליסטית. זה נע בין עבודות עדינות בצבע פסטלי, לבין סגנון גוטי ומחוספס. אני שייכת לזרם של הקעקועים שנקרא פיין ליין ועובדת עם מחט 'סינגל נידל' בעובי של שערה. בעזרתה, אני יכולה להכניס כל פרט ופרט בקעקוע, הדיוק שאפשר להגיע איתה זה לא משהו שהיה קיים חמש-שש שנים קודם ולכן, ההרגשה שאני חלק מדבר חדש מלהיב ומרגש כל יום".
רוב העבודות נולדות מסקיצות אישיות שהיא יוצרת ומעלה לאינסטגרם, מחפשות בית אצל לקוח עתידי וחלקן נובעות מרעיונות איתם הלקוח מגיע ויחד הם בונים את היצירה. "מדהים אותי להבין כמה אמון לקוח נותן בי כאשר הוא רואה שאני מעלה משהו שאני מעוניינת לבצע ומוסר לידי את הגוף לשם האמנות הזו". כיום היא מפיצה את הידע שלה דרך קורסי אונליין וכנסים בין-לאומיים ומטיילת ומקעקעת ברחבי העולם "אבל הדבר שהכי מרגש אותי זה הלקוחות שמגיעים במיוחד לתל אביב מכל העולם בשביל להתקעקע" היא מוסיפה.
כתבות קשורות בתחום
האינסטגרם הפך את המקעקעים לאושיות מוכרות, כשהפלטפורמה החזותית אפשרה להם להגיע עם העבודות שלהם לקהל רחב. "אנשים מזהים אותי ברחובות ואומרים לי כמה הם אוהבים את העבודות שלי, זה לא נתפס בעיני אני מבינה שהיום ההשראה נמצאת בכל מקום בזכות הרשתות החבריות אני מעלה תוכן שבו אני מקעקעת ורואים אותי, שואבים מזה השראה ואוהבים, זה תמיד מדהים אותי".
דנה שאשו
לאמנות, נחשפה דנה שאשו מילדותה, כשגדלה לצד אמא ציירת עם עבודות פרושות על כל קירות הבית. לאחר השירות הצבאי, תחום הקעקועים סיקרן אותה והתלבטה להמשיך ללמוד את התחום "אז העולם היה שונה, בקושי היו נשים במקצוע וכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. אז החלטתי לעשות תואר באמנות ולראות מה קורה משם". את המשך הקריירה שלה סללה בתחום הארט להפקות קולנוע, שם למדה בין היתר את כוחה של הקומפוזיציה. "אחרי התואר נסעתי להודו, במחשבה שכשאחזור לארץ אמשיך בהפקות. שם, פגשתי את בן זוגי, מקעקע בזמנו, אמרתי לו שזה תמיד היה חלום והוא נתן לי לעשות עליו קעקוע. פשוט התאהבתי. כשחזרתי שיניתי כיוון והתחלתי ללמוד לקעקע. אני מניחה שאם לא היינו נפגשים לא הייתי מקעקעת היום" אומרת שאשו.
באמנות הקעקועים היא מוצאת שילוב מנצח בין אמנות, אנשים וגוף האדם. "תמיד אהבתי את גוף האדם, למדתי ביולוגיה, הייתי חובשת בצבא ואפילו התחלתי תואר בפיזיותרפיה אז זה דיבר אלי גם במישור הזה. אני גם אוהבת לעבוד עם אנשים ואחד הדברים שאני הכי אוהבת במקצוע זה הזכות להכיר כל כך הרבה אנשים שונים ולהתחבר אליהם באופן אישי מאוד. יש משהו מאוד אינטימי בקשר בין מתקעקע למקעקע" היא מסבירה. הדבר בא לידי ביטוי בתפיסה שלה לקעקועים כאמנות על גוף "הקנבס הוא חצי מהיצירה ולכן בקעקועים שלי יש התחשבות יתרה בגוף עליו מצוי הקעקוע. הקעקוע אמור לספר סיפור יחד עם הגוף והם חלק בלתי נפרד אחד מהשני. הקעקועים שלי הם לא ציורים, הם מיועדים להיות קעקועים וכל אחד נוצר ספציפית לגוף של המקועקע, מעין תכשיט על זמני".
באיזה סגנון את מקעקעת?
"'בודי פלו' גאומטרי. אני מסתכלת על אדם ומתאימה לו את הקעקוע בהשראת הגוף והאישיות שלו. במיוחד עם נשים, אני מאוד ערה לגוף ומשתדלת להחמיא לו, להדגיש אזורים מסוימים ולטשטש אחרים. במחשבה שלי אני סוג של תופרת/מעצבת אופנה ומבחינתי, אין הגיון בלקנות שמלה יפה אם היא לא מחמיאה לגוף שלי, היא תמיד תשב בארון. כל דבר שנמצא לי על הגוף צריך להחמיא לו ולגרום לי להרגיש בטחון. קעקועים לגמרי יכולים לעשות את זה, אני מרגישה את זה במיוחד בעבודה שלי על צלקות. אזור שפעם הלקוח היה מחביא ומסתיר, פתאום הופך להכי יפה ומראה בגאווה את הקעקוע עליו. אין ספק שאחת המטרות הכי גדולות שלי היא לגרום לאנשים ובעיקר נשים, להרגיש שלמות עם הגוף שלהן, להתגאות בו ולחגוג אותו".
אחת העבודות היותר גדולות שלה היה כיסוי צלקת מאסיבית על כל אזור הישבן והגב של לקוחה. "התהליך איתה היה פשוט מדהים, היא מאוד חששה ובכלל הרגישה חוסר ביטחון גדול בנוגע לחלק המצולק. מסשן לסשן היא נפתחה וראתה לאט-לאט את הצלקת נעלמת. זה היה פשוט מרגש לראות ומאז היא מעדכנת אותי בכל הפעמים הראשונות שלה; הפעם הראשונה שהיא עם ביקיני בים, שהיא נכנסת למלתחות של הבנות או שהיא רצה עם טופ. דברים כל כך שגרתיים לשאר האנשים, כל פעם כזו אני דומעת מחדש" היא מספרת בהתרגשות. אצל שאשו כל עבודה חדשה מתחילה בשיחה בכדי להבין מי הבן-אדם עליו היא הולכת לקעקע את יצירתה. אחר כך היא ממשיכה בציור חופשי על הגוף ובונה ומדייקת את הקומפוזיציה ומשם עובר לעיצוב דיגיטלי או לעיתים ממשיכה ליצור את הקעקוע באופן חופשי על הגוף.
איך התחום הלך והתפתח לאורך השנים?
"הוא מאוד השתנה טכנולוגית מאז שהתחלתי. אני עוד הייתי בתקופת מכונות 'קויל' הישנות, הכבדות והמרעישות, אלה שרואים בסרטים. כיום כל התחום השתנה בעקבות הטכנולוגיה; יש מכונות קטנות וחמודות שנראות כמו עטים מגניבים. האייפדים גם שינו לגמרי את התחום, אם פעם הייתי עושה מנדלות במכונת צילום היום מספיקה אפליקציה וכל אחד יכול לייצר מנדלה מדויקת מאין כמוה. כמובן שעם הקלות בא הקושי כי עכשיו אתה נדרש להמציא את עצמך מחדש כל פעם. היום אנחנו נמצאים בסטורציה מאוד גבוהה של מקעקעים, כיום עם עולם האינסטגרם כל המקעקעים נהיו מעין רוק סטארס, כשהתחלתי זה היה מקצוע שוליים וכיום עבר לחזית. אני מניחה שזו גם רק תקופה, כי מה שעולה מהר יורד מהר. מאמינה שהתחום יתאזן שוב בהמשך הדרך".
ומה החלום שלך?
"אנחנו אף פעם לא באמת רואים את מה שהשגנו, אלא לאן יש עוד להתקדם והרגע שנפסיק להתקדם עם האמנות שלנו זה אומר שהשתעממנו ואז גם האמנות שנעשה תהיה משעממת. אני רוצה לעשות עבודות בקנה מידה גדול, אני רוצה לעזור לאנשים לאהוב את הגוף שלהם ואני פשוט רוצה להיות מקעקעת טובה. אבל ממש-ממש טובה".
להיות מקעקע מצליח לא מסתכם רק בכישרון רב ויד יציבה, צריך להיות איש של אנשים; להכיר את האדם שעומד מולך, להבין את הסיפור שלו. ולבסוף, להצליח לבטא ולהעביר את הרעיונות האלו על דף נייר, סקיצה שתמצא את דרכה על גוף האדם ותלווה אותו לעד.
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם
אולי יעניין אותך גם...
