זוכה האוסקר 'עוד סיבוב' יעזור לכם לחגוג את החיים למרות הקשיים

גיבוריו של הסרט 'עוד סיבוב' חוגגים באמצעות הרבה אלכוהול את החיים ויוצאים מסגר מנטלי בו היו שרויים. רגע אחרי הקורונה כשבתי הקולנוע סופסוף פתוחים, הסרט הדני זוכה האוסקר, הוא כנראה בדיוק מה שכולנו צריכים. הבמאי אמרי מטלון ממליץ בלהט וסבור שכוסית קטנה לפני תהפוך את הצפייה אפילו לעוד יותר מהנה.

מרטין (מאדס מיקלסן) הוא מורה בבית ספר תיכון בקופנהאגן, הוא כבר לא בן ארבעים ועוד לא בן חמישים וכבר זמן מה שהוא הולך ומתכופף תחת חייו הדהויים. בעוד מול עיניו במסדרונות בית הספר פורצים הנעורים בקולות צחוק והנאה של תלמידים, הוא הולך ומאבד את הביטחון בעצמו, בגבריותו וביכולותיו המקצועיות.

את השיעורים בהיסטוריה הוא מעביר בישיבה צמודה לשולחן, בקול שקט, יבש ומונוטוני כששפתיו רק בקושי מזיזות את עצמן. נראה שכבר איבד את האמון שמשהו בו יכול לעורר את הקשב של תלמידיו. ואכן, רגע לפני מבחני הבגרות התלמידים והוריהם מביעים בפני מרטין את החשש שיתקשו להצליח תחת הנחייתו האנמית ודורשים שינוי.

כך באמצע החיים, מתעוררת אצל מרטין, השאלה המפתיעה: האם הוא הפך לאדם משעמם? רגע לפני שאשתו אניקה שוב בורחת מנוכחותו, הוא מפנה אליה את השאלה הזו ממש. כשהיא עונה בהתחמקות "ובכן… אתה לא אותו המרטין שהכרתי…" התובנה נוחתת עליו בכל משקלה. הוא משעמם את כולם. גם אותה.

האלכוהול משנה את הכל

חבריו של מרטין לעבודה לא במצב טוב משלו, טומי מצא את עצמו חי חיי בדידות, ניקולאי כפוף למשימות האיזוטריות שאשתו מנחיתה עליו, כמו קניית חציר לארנב, ופיטר הולך ומאבד את אהבתו הגדולה למוסיקה כשהוא נאלץ לשמוע אותה בוקעת מגרונותיהם של תלמידיו חסרי ההשראה.

כאשר ניקולאי חוגג יום הולדת במסעדה יוקרתית, מרטין השקול שתמיד שומר את עצמו רחוק מכל אפשרות של הנאה, מוכן להחליף את כוס המים בכוס יין רק אחרי הפצרות רבות. אבל אחרי כמה כוסות של יין, מתחיל להיחשף גם חיוכו הביישני של מרטין וקוקטיילים חריפים יותר מתמקמים בשורות על השולחן.

עם המזיגה נמזגות גם המילים בטבעיות לתוך השיחה וניקולאי שמבחין בכך מזכיר תאוריה של פסיכיאטר פיני ידוע לפיה כולנו, כל בני האדם, נולדנו עם 0.05 אחוז מחסור של אלכוהול בדם. לפי אותו פסיכיאטר צריכה עקבית בכמות כזו תהפוך את חיינו למאושרים יותר, רגועים יותר ומשופרים מאוד מקצועית וחברתית.

ובכן, התאוריה הזו נופלת על אוזניים סקרניות (ואדומות משתייה) והארבעה מחליטים לבחון אותה באמתלה של ניסוי קליני אותו הם מבטיחים לתעד על כל השפעותיו. הם יוצאים למשימה ומגלים שהשינוי הקל הזה, של הכנסת אלכוהול לתוך חיי השגרה מסתבר כקרש ההצלה לו היו כה נואשים. בהתחלה הם עוד מודדים את כמות האלכוהול במחזור הדם כדי להבטיח את פיקחונם אבל עד מהרה המשימה יוצאת משליטה והם הופכים לחבורה לא צעירה, אבל עליזה, חסרת אחריות ומלאת חיות.

האלכוהול שמוחבא בפינות החשוכות של בית הספר שומר עליהם ערניים והם מוצאים שוב את ההנאה שבהוראה. הם נאחזים בגיבורי תרבות שהאלכוהול היה מקל ההליכה שלהם, דוגמת המינגווי וצ'רציל כדי לקבל רוח במפרשי הלגיטימציה ולהמשיך ולשתות עד שבמחזור האלכוהול שלהם זורם גם דם, כמו שכתב המשורר רוני סומק. כך הם מוצאים את עצמם משוטטים בצחוק מתגלגל במרדף אחרי דג בקלה עבור אשתו של ניקולאי או מצטמררים מהתרגשות למשמע נגינתו היפה של קלאוס הרפורט (מלחין מחונן שהיה גם הוא חובב אלכוהול לא קטן).

סרט ללא קישוטים

באחד הרגעים המרגשים בסרט, פתאום נראה מרטין מספר לתלמידיו בהתלהבות על הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי, הוא מסתובב בתשוקה בחלל הכיתה וניתן לזהות בו את מרטין הצעיר, חובב הריקוד שהיה. מי שמביט עליו וחוזה בחיוך אוהב בשינוי הגדול שעבר הוא ניקולאי, מי שדחף לו את כוס היין הראשונה ליד. הרגע המרגש הזה של שותפות הגורל הטוב ביניהם, זהו אחד הרגעים הבודדים בסרט שבו מתנגנת מוסיקה שהיא חיצונית למתרחש, דבר שהוא חריג בעבודתו של הבמאי הדני המוערך תומאס וינטרברג.

וינטרברג לא נוהג 'לקשט' את סרטיו באמצעי מבע חיצוניים או כאלה שפוגעים בתחושת המציאות בצפייה. הסרט, כמו סרטיו הקודמים, מואר באור טבעי בלבד, ללא תפאורה, האווירה מושגת בזכות בחירת לוקיישנים מוקפדים, השחקנים אינם מאופרים, המצלמה מוחזקת רק בידו של הצלם, ללא חצובות או מנופים, והמוסיקה והצלילים בדרך כלל בוקעים רק מכלים המנגנים או נשמעים בזמן אמת בתוך הסצנות. בזכות כל אלו המצלמה זזה בחופשיות גדולה ונותנת לשחקנים לעשות את עבודתם בטבעיות הגדולה ביותר שישנה.

ואכן מיקלסן, בתפקיד הראשי, מגדולי השחקנים של זמננו, משתמש בבמה הפתוחה הזו כדי לברוא את אחד מתפקידי הקולנוע הפיוטיים של השנים האחרונות. הוא מצליח לשרטט בו בעת את דיוקנו של ניקולאי ומתחתיו גם את דיוקן האיש שהיה. הוא כפוף אבל עם זיק של תקווה, מבטו כבד אבל על שפתיו רמז בלתי נשלט של חיוך, גופו אתלטי אך מבעו עייף.

היכולות הפיזיות הנהדרות שלו כשחקן, שבתחילת הסרט עוזרות לו כמעט להיעלם בחלל ובמהלך הסרט להציג לפנינו שיכרות אמיתית בשר ודם, מגיעות בסופו של הסרט לשיאן כשהוא משתמש בהן כדי ליצור את האיחוד בין שני הדיוקנאות הללו אותם יצר. ברגע אחד של שחרור, הרקדן החובב, המורה המתבגר שותה ונהנה עם תלמידיו בסצנה מפעימה עד דמעות שבה המצלמה המדלגת הופכת בעצמה לפרטנרית לריקוד ולאהבה גדולה. אהבה של החיים.

קחו אותנו לעוד סיבוב

שמו המקורי של הסרט בדנית -Druk ובתרגום חופשי 'שכרות מוגזמת', הוא לא חלון ראווה מספיק יפה עבור הסרט הזה וטוב עשו הפעם מפיצי הסרט כשנצמדו לתרגום מאנגלית והבטיחו עבור הסרט כותרת משמעותית יותר מזו הגלומה בשמו המקורי.

'עוד סיבוב' זה בדיוק מה שמבקשים לעצמם ניקולאי וחבריו. לא רק עוד סיבוב במובן המילולי המקובל של סבב משקאות בבר, אלא עוד סיבוב במובן הרחב והמלא יותר. עוד הזדמנות אחת לחיות את חייהם טוב יותר, להיות נוכחים, להיות שמחים, להיות דומים יותר למי שחלמו להיות. כי יותר משעוד סיבוב הוא סרט על שתייה, זהו סרט על בחירה בחיים, גם אם הם קשים לפעמים או חסרי הגיון וגם אם צריך מידי פעם להיעזר בנוזל סמיך שיחמם קצת את הגרון. כולנו זקוקים לזה עכשיו, לא?

לחיים.

עוד סיבוב Another Round, בימוי תומאס וינטרברג, תסריט תומאס ויטרברג וטוביאס לינדהולם. שחקנים מאדס מיקלסן, מריה בוני, מגנוס מילאנג. דנמרק 2020 117 דק'