ביוזמה משותפת למטה משפחות החטופים, לאמנית נועה קלגסבלד ולמשפחת קדישמן ובייצור המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, נעטף הפסל של קדישמן בסריג שמסמל אופטימיות ותקווה
שנה ל 7.10: הפסל של קדישמן מבטיח שלא נשכח את החטופים
איך בעצם התרחש התהליך?
"יש לי קשר קרוב ומיוחד עם משפחת שם טוב כבר מהימים הראשונים שלי כמתנדבת במטה משפחות החטופים שבו אני מסייעת בקריאייטיב למיזמים שונים. בבוקר היוודע רצח ששת החטופים בעזה, לקחתי מגנט שיש לי על הרכב של 'מחזירים את עומר הביתה' ופשוט הלכתי והצמדתי אותו על הפסל 'התרוממות' של מנשה קדישמן. מכאן התחיל למעשה הרעיון לבצע פעולה שלא תפגע בפסל.
"שבוע לאחר מכן, בתום השבעות לששת הנרצחים, מלכי הגיע אלי לדירה. ישבנו במרפסת והוא ביקש ממני לחשוב על רעיון מאחד שיעורר את נושא החטופים ויעשה לאנשים תחושה טובה. הפסל 'התרוממות' של קדישמן הציץ מבעד לעצים וכך צץ בי הרעיון לעשות איתו משהו מיוחד״.
איך עלה בך הרעיון לפנות למיקי קידר, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר?
"כבוגרת שנקר, זה היה טבעי עבורי. אני רואה בשנקר בית ורציתי לתת להם מקום בפרויקט החשוב הזה. מהשיחה הראשונה שלנו, מיקי ואני נהיינו צוות".
היית שותפה לכל שלבי הפיתוח והייצור של הסריג?
"פניתי למיקי עם הרעיון לעטוף את הפסל בסריג צהוב עם סמל החטופים. כראש המחלקה, מיקי דאג להקים צוות ייעודי עבור הפרויקט המורכב הזה, לעדכן אותי באופן יומיומי בהתפתחויות וכמובן לייצור הסריג כך שיתאים לפסל".
מי אחראי על הפן הטכני של הפרויקט העצום הזה?
"אני יזמתי והפקתי את הרעיון ואל ההקמה נרתמו אנשים מדהימים שזו הזדמנות מעולה להודות להם: עיריית תל אביב ומשפחת קדישמן, מטה משפחות החטופים ואלון חן קצין הביטחון של המטה, חברת אמיר במות הרמה, תומר תומבד, גיל טייכמן, בן שנפר, אלדד אלוני וכמובן מיקי קידר והמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר".
מה החשיבות של הקריאייטיב במאבק של מטה משפחות החטופים?
"התגייסתי באופן מוחלט למאבק החשוב הזה כבר מהיום הראשון. להיות חלק מצוות הקריאייטיב של המטה זה לתת מענה יצירתי ולנסות, באמצעות פרויקטים האלו, לרתום אנשים למאבק, לתת קול וביטוי לחטופים, לנסות לעורר את הסביבה ולא להוריד את הנושא מסדר היום הציבורי".