טום דיקסון ללג'יט: "סיפור זה כל הסיפור"

מעצב העל הבריטי, טום דיקסון, הוא אמן בלהמציא את עצמו בכל פעם מחדש ולכן אנחנו מקפידות לפגוש אותו כמעט כל שנה. ב 2018 פגשנו אותו במסעדה שפתח עם אסף גרניט כחלק מקומפלקס Coal Office שכולל את המשרדים, הסטודיו והחנות של המותג בקינגס קרוס בלונדון. באותה שנה, הוא כן הגיע גם לוועידת האדריכלות והעיצוב באילת, אבל בצעד ביזרי החליט להחרים את שבוע העיצוב של מילאנו בטענה שהאירוע הפך לקרנבל. הוא חזר ב 2019 עם פתיחתה של מסעדת The Manzoni שממוקמת במרכז מילנו ומשלבת בין מטבח איטלקי, אולם תצוגה וחנות, שם פגשנו אותו בהרצאה סגורה שהעביר לקהל מצומצם של ברי מזל.

בשנת 2020, אנחנו עוד מספיקות לפגוש אותו באירוע המתגלגל שנמשך 24 שעות בפריז, שם השיק שתי קולקציות חדשות של אקססוריז. בהמשך השנה, בתקופת הקורונה, ניצל הסטודיו של דיקסון את החוזקות של מחלקת המדיה שלו ואת ה TOMorrow channel שהקים ודיקסון שידר מתוך המתחם בלונדון רגע לפני הסגירה הזמנית שלו. ב 2022, ראיינו אותו באירועי TWENTY שהתרחשו בארמון מפואר במילאנו בזמן חגיגות העשרים למותג ואילו בשנה שעברה, הוא הציג גם עם מותג המשטחים 'קוסנטינו' בשבוע העיצוב של מילנו ווגם סדרת גופי תאורה ב Euroluce הדו שנתי, תערוכת התאורה שמתקיימת במסגרת Salone del Mobile. 

הפעם, אנחנו פוגשות אותו שוב במסעדת 'מנזוני' בזמן שבוע העיצוב במילאנו, סקרניות לשמוע איך הקורונה השפיעה על המותג ומה התכניות שלו לעתיד.

כמו כל המעצבים שתקופת הקורונה האטה במידת מה את העבודה שלהם, אם לא בהזמנות ושיתופי פעולה אז לפחות בנסיעות, גם דיקסון חוזר עכשיו לפעילות מלאה. כשאנחנו שואלות איך הוא חווה את התקופה הזו, הוא טוען שמבחינתו הדברים חוזרים למסלולם. "אנחנו גם חוזרים לנסוע ממקום למקום שזה מאוד חשוב" אומר טום דיקסון. "זה נכון שחושבים שזה מאוד פשוט לתקשר דרך הזום ושכל עוד נמשיך לייצר דברים חדשים אנשים ייקנו את זה, אבל זה לא מדויק".

ומה קורה בפרספקטיבה של מילנו?

"אנחנו כאן כבר שנים, אבל בשנים האחרונות מצטרפים מותגים כמו גוגל, מרצדס ודיור שכל אחד מהם מוציא שלושה או ארבעה מיליון דולר על ארוחת ערב או מיצב וזה מבלי למכור שום דבר. זה לא שזה הופך את המצב ליותר תחרותי עבורנו, אבל זה כן הופך את המחשבה של איך להתייחס לתצוגה שלנו במילנו ליותר מורכבת וקשה. עכשיו, כל מותג מציג ב Pallazo (ארמון) מה שכבר הפך למשעמם בעיני למרות שגם אנחנו עשינו את זה. לפני שנים, כשהתחלנו לחפש חללים מעניינים לתצוגה, זה עוד היה מרתק, כי בכל שנה אפשר היה  לגלות מקומות חדשים. אבל עכשיו מותגים בעיקר מחפשים ארמונות שבהם מבקרים מסתובבים, מחפשים סנסציות או מסתכלים על התצוגה דרך הטלפונים הניידים שלהם ומיד הם בדרך החוצה לתצוגה הבאה. הם לא באמת מתרכזים בתצוגה".

אז איך אתה מצליח בכל זאת למשוך את תשומת לבם?

"אז לפחות במסעדה, אני נמצא במצב שאני יכול להאט את הקצב של המבקרים ולהאכיל אותם. אחרי הכל, אנשים אוהבים לאכול וכך הם יכולים לחוות כאן גם את האווירה וזה טוב לנו. אני פחות עושה עכשיו מסיבות ומבנים יוצאי דופן אז זה מקום שאנחנו נחים בו קצת. קופנהאגן, שבה אציג ביוני, הופכת עכשיו למקום אלטרנטיבי שאפשר לספר בו את הסיפורים ולהציג את הקולקציות שלנו באופן מסורתי יותר".

מכיוון שמילנו היא סוג של קרקס מבחינתו, טום דיקסון ניצל את אירועי פסטיבל שלושת ימי העיצוב בקופנהאגן כדי להציג קולקציות ריהוט ואביזרים שעיצב בשנה האחורנה שבהם ריהוט לסלון, פינות אוכל, ריהוט משרדי וכמובן שגם גופי תאורה מסוגים שונים. השונות הזאת בין מילאנו וקופנהאגן מאפשרת לו להתבטא בכמה אופנים משלימים, יותר ופחות מסחריים, ובכך להביע את אהבתו לסיפורים.   

דיקסון הוא ללא ספק אדם של סיפורים. לא פעם התבטא בעניין הזה ואמר שהסיפור בא מהעובדה שהוא מעולם לא באמת התכוון להיות מעצב. "לא למדתי עיצוב" אמר לנו בריאיון קודם. "הפכתי למעצב כי אני אוהב לייצר דברים שמהר מאוד אנשים התחילו גם לקנות. רק אז, אנשים התחילו גם לכנות אותי 'מעצב'. אף פעם לא החשבתי את עצמי לכזה. באמת. אז העניין המעניין בעיצוב, הוא שבעולם המודרני, עיצוב עוסק יותר ויותר בתקשורת ובסיפורים. למדתי לספר סיפורים כשעבדתי ב'הביטאט', שם הייתי צריך להציג קולקציות ולהמציא סיפורים שנוגעים בהן. התפקיד ההוא, הפך אותי ממי שמייצר דברים בידיים למי שצריך לתקשר את העיצוב שאחרים עשו. בשנים ההן, למדתי שהנרטיב חשוב מאוד. כשפתחתי את המותג שלי, נחשפתי לדרכים נוספות, קלות הרבה יותר מבעבר לתקשר, כמו הרשתות החברתיות".

כשאנחנו מזכירות לו שנפגשנו בין היתר גם באירוע המתגלגל הייחודי בפריז, הוא מסביר שזו הייתה תגובה פרגמטית כנגד הקורונה. "עד הרגע האחרון לא ידענו אם נוכל להגיע לשם או לא והיינו צריכים להחליף את הפרסומים שלנו עד הרגע שהבנו שמותר לנסוע" הוא אומר. "אחר כך, עשינו עוד אירועי 24 שעות גם במקומות רבים נוספים. בכל מקרה, כפורמט זה עבד די טוב ואני חושב שזו הייתה דרך מאוד טובה להכיר אנשים וחברים חדשים במקומות פחות צפויים כמו חנויות פרחים או דיסקוטקים. זה היה פתרון טוב ששימש אותנו להרוויח מקסימום רעש במינימום מקום וזמן".

אז אתה מנסה דברים חדשים כל הזמן

"לגמרי. אני משתעמם מאוד בקלות".    

כמי שחייב להמציא את עצמו כל פעם מחדש, נראה שמקצוע העיצוב תפור עליך 

"עיצוב הוא מקצוע נהדר כי אפשר לייחס אותו כמעט לכל דבר למרות שאנחנו לא עשינו עד עכשיו דברים כמו כלי תחבורה, תכשיטים, גשרים, מוצרי אלקטרוניקה ועוד ועוד. אני רק מעצב מתחיל שעשה עד עכשיו מוצרים לבית ויש עוד כל כך הרבה דברים שמעניינים אותי פרט לזה. אז אנחנו יותר מתעסקים בעבודות צוות ושיתופי פעולה בעיקר כי יש הגבלה לדברים שאנחנו יכולים להפיץ. בשנים הראשונות, היינו עסוקים בבניית המותג וקולקציה שתהיה לה משמעות קוהרנטית. לא ניסינו אז לעשות יותר מדי שיתופי פעולה או לעצב עבור אחרים. אבל עכשיו אנשים מכירים בליבה, באסתטיקה ובערכים שלנו כך שאנחנו יכולים להיענות לשיתופי פעולה שכאלה. אז, כשאני מסתכל קדימה, אני חושב שנראה התרחבות לקטגוריות נוספות שיעוצבו על ידינו אבל לא יופצו על ידינו".

איך חווית למשל את שיתוף הפעולה עם 'איקאה' ועם מי אתה מעדיף לשתף פעולה, חברות עיצוב לכל או מותגים יוקרתיים יותר?

"על עיצוב של פריטים עם מחיר סביר אני חושב שאנחנו יכולים לעבוד בעצמנו. זה היה מאוד מעניין לעבוד עם 'איקאה' כי זו חברה שיש לה מומחיות מאוד ברורה. אבל גם אנחנו, אם נהיה חכמים יותר עם העיצוב ושאפתנים יותר לגבי ההפצה והמכירות, נוכל להגיע למחירים טובים הרבה יותר. היום, יש כל כך הרבה שיתופי פעולה בכל מקום כך שאם נחבור לשיתופי פעולה נוספים הם יצטרכו להיות הגיוניים אבל גם בלתי צפויים. בעקרון, יש הרבה שיתופי פעולה שהיינו שמחים לעשות, אבל עם הזמן הבנו שאנחנו פחות טובים בהפצה של חלק מהקטגוריות, כי צריך אנשי מכירה מומחים ומנטליות שהיא קצת שונה משלנו". 

מסתבר שדיקסון מעדיף שיתופי פעולה עם יזמי נכסים כדי לייצר סביבות שלמות יותר. כשאנחנו שואלות על זה, הוא חוזר לדבר על המסעדה ואומר שמבחינתו זו התרחבות מאוד הגיונית. "אולמות תצוגה לרהיטים הם פשוט משעממים. אבל הם צריכים להיות כאלה כי אנשים פשוט עומדים שם כדי לצרוך מוצרים. לא פעם יכולים לעבור שני דורות או עשרים שנה עד שאנשים קונים שולחן חדש. המסעדה פונה למבקרים אבל גם לאנשי המקצוע ולשוק המקומי שגם להם יש את הדינמיקה השונה שלהם. לראייתי, היא יכולה לעניין הרבה אנשים, בין אם מדובר בארוחת עסקים או פגישה עם לקוחות, כי לחלל יש חיים משלו במהלך כל השנה כולה ולא רק בשבוע העיצוב".

כשאתה כן מחליט על שיתוף פעולה, איך אתה שומר על ה ד.נ.א שלך?

"בדרך כלל, אנשים פונים אלינו כי הם מתעניינים ויודעים מה שאנחנו עושים והם עצמם מומחים בקטגוריות שלהם. אבל באותו זמן אנחנו מנסים דווקא לחשוב באופן חוצה קטגוריות שיביא משב של רוח רעננה לתוך זה. אבל, כמו שאמרתי, האסתטיקה שלנו כבר די מוגדרת עכשיו כך שאנשים מבקשים דברים דומים למה שאנחנו כבר עושים ולכן, לפעמים האתגר שלנו הוא לנסות לדחוף אותם אל מעבר למה שיהיה מובן מאליו איתנו".

מה מסקרן אותך ומה מרגש אותך?

"הטבע הופך למאוד חשוב כי צריך לנסות לחשוב איך לשמר אותו ולשמור עליו. אני עובד עכשיו על פרויקט של שימור אלמוגים. את הניסוי הראשון ערכנו באיי הבהמה ואת הניסוי הבא נקיים במלדיביים. בינה מלאכותית היא גם נושא חשוב מאוד עכשיו שאי אפשר להתעלם ממנו כי הוא מגיע ממש מהר. יש הרבה הזדמנויות עכשיו בהקשר של הבינה המלאכותית וזה שינוי שקורה ממש עכשיו. כששינויים קורים אפשר וצריך לייצר גם חוויות חדשות. אני פשוט מתעניין בזה שאני מורשה לשחק בארגז חול חדש. 

"ולגבי מה שמרגש? לאחרונה שימשנו כעורכים אורחים של מגזין איטלקי שבו חקרנו את זה בתחומים שונים כמו עיצוב, אמנות, אופנה ורפואה כך שדברנו עם הרבה אנשים וגם הזמנו כמה פרויקטים כך שהיינו מאוד עסוקים עם זה בחודש שלפני שבוע העיצוב במילאנו. אם הייתי עושה אלקטרוניקה למשל, זה היה יכול להיות מאוד מעניין כי זה דבר שמניע את העולם ועם זה הוא לגמרי בלתי נראה. כל המעצבים התעשייתיים עושים עכשיו עוד מאותו דבר, טלפונים ניידים, מכונות כביסה, אין כל כך הרבה אפשרויות בחירה באזורים האלה ולכן אני מנסה לחשוב על כיוונים חדשים".