הופכת זבל לזהב: מנחשים ממה עשויים הסרדינים של דנה?

בשנה השלישית ללימודי העיצוב התעשייתי בבצלאל, ישנו קורס בשם 'כולל מע"מ' בהנחייתו של עודד פרידלנד. הקורס עוסק ביזמות ופיתוח של מוצר משלב התכנון, דרך התהליך והייצור ועד המכירה. באחד הקורסים האלה, קבלו הסטודנטים משימה בה התבקשנו "להפוך זבל לזהב" וכאן, בעצם, מתחיל סיפור הסרדינים של דנה ברנהרד.

"השקעתי הרבה זמן ומחשבה בגיבוש הרעיון של הסרדינים" אומרת דנה ברנהרד. "בעצם, מדובר במחשבה שמלווה אותי כבר זמן רב והקורס נתן לי הזדמנות לחדד את הרעיון ולהפיק אותו בתמיכת מעצב מנוסה ומוכשר כמו עודד".

אז מה מקור הרעיון של הסרדינים?

"כשהייתי ילדה, היינו לתקופה במצב כלכלי לא פשוט. אמא שלי, שהייתה אמנית עצמאית ומעצבת גרפית, הייתה צריכה להמציא את עצמה כל פעם מחדש. אני זוכרת שכילדים, אחי ואני היינו אוספים עם אמא דיסקים ובקבוקים מפחי המחזור, גוזרים ומקשטים אותם כדי לתלות בסוכת המחזור שהיא בנתה באירועי סוכות ביישוב. יום אחד, אמא עצרה את האוטו בצד הדרך ואספנו הר של טלפונים ושפורפרות ישנים שנזרקו שם. השפורפרות האלו שימשו כחומרי הגלם בסדנאות שהיא העבירה אבל גם כקישוטים בבית, כמשחקים שלנו וכמעצור לדלת. אחי ואני היינו צוחקים שאמא שלנו יודעת להפוך זבל לזהב אבל רק כשהתבגרתי הבנתי שאפשר לעשות שימוש לא שיגרתי בחפצים ישנים כמו סירים צבאיים או דלת ישנה ולהפוך אותם למשהו אחר וחדש כמו גוף תאורה למשל". 

איך הגעת מזה לסרדינים?

"היום, אמא שלי אוכלת כל יום קופסת סרדינים בשביל הסידן. וכמובן שבמקום לזרוק את הקופסאות, היא שמה אותן במדיח ואוספת אותן לכל מקרה שבו ניצוץ השיגעון היצירתי יופיע שוב. מכאן נולד הרעיון לסרדינים והיה לי ברור שהמשימה להפוך זבל לזהב חייבת לעבור איכשהו דרך אמא שלי והשגעון הזה שלה שהיא הורישה לי".

אז היו לך המון קופסאות סרדינים. מה עכשיו?

"החומר היה נקודת המוצא, והוא זה שהוביל אותי לטכניקה. ידעתי שאם אני רוצה לעשות מניפולציה חוזרת על המתכת הזו, אני צריכה להשתמש בטכניקה שבה היא נעשתה במקור כלומר לחיצת המתכת באמצעות מכבש. כשחשבתי על זה, זה גם ממש הצחיק אותי: להכין דגים כבושים. זה כל מה שהייתי צריכה כדי להידלק כולי על הרעיון. באמצע סמסטר מורכב, בזמן מלחמה ומציאות בלתי נתפסת, כשהכל מרגיש חסר טעם ובן זוגי במילואים, מצאתי את עצמי מתמסרת כולי לסרדינים". 

ומה בשלב שלאחר הכבישה?

"השטחתי את החומר ולחצתי אותו לצורה חדשה באמצעות תבנית שתכננתי ויצרתי. מצאתי את הטכניקה ועכשיו נשאר לייצר את הסרדינים: יצרתי כמה תבניות שונות והתחלתי בניסויים עד שבסוף הגעתי לתוצאה שאותה דמיינתי: סרדין מוזהב מקופסת שימורים שפתח לי את התאבון. בהמשך הנסיונות, הגעתי לסדר שלבים ופתחתי פס ייצור. במפעל הקטן שלי, יצרתי 100 סרדינים "כבושים" שהעלו הרבה חיוכים ואת רמת הסידן שלי. חיברתי מגנטים חזקים לסרדינים מכל דופן פנימית וככה יצרתי שני מגנטים בצורת חצי סרדין שמתחברים יחד לסרדין שלם וניתנים לתלייה או ענידה במגוון דרכים".

איך הסרדינים יצאו מבית הספר וזכו להצלחה כזו?

"באירוע סוף הסמסטר הסרדינים זכו לתאוצה משמעותית במכירות. שמחתי מאוד לראות שהם הפכו מעבר לזוג מגנטים, לאלמנט מחמיא וייחודי שאפשר לענוד אותו בקלות כמו סיכה על חולצה או תיק, או לערוך איתו שולחן בסטייל. אנשים שלחו לי דוגמאות של מה שהם עושים עם הסרדינים ופשוט נהניתי מזה. הטקסטורה הייחודית של הדגים אפשרה להם להתאים אותם להמון שימושים שגם אני לא חשבתי עליהם בהתחלה. ממש שמחתי לראות שהם מגרים את הדמיון של אנשים".

וצה קרה מאז?

"מאז המכירה יש ביקוש ועניין רב בסרדינים, ואני עובדת במלוא המרץ על ייצור למספר הזמנות שכבר הגיעו. עדיין אפשר להזמין דרך האינסטגרם שלי: dannabern. בנוסף, אני מתכוננת למכירה בסוף השנה ובמקביל משלבת גם את המשך הלימודים ועבודה על מספר פרויקטים מיוחדים שעדיין לא חשפתי. מצחיק אותי לחשוב איך דברים מתגלגלים. כילדה, הבחירות של אמא שלי לא תמיד היו לי ברורות ופשוטות אבל כשגדלתי הבנתי כמה אני דומה לה והבנתי שגם אני בחירה שלה וגם אותי היא הפכה לזהב".