קיבצנו סטודנטיות לעיצוב מהמחלקות והפקולטות השונות ושאלנו את כולן את אותן השאלות: איך הטכנולוגיה משפיעה ותשפיע על היצירה שלכן?
מה דור העתיד חושב על הבינה המלאכותית?
זה לא סוד שבעולם וגם בארץ עוסקים לא מעט בפריצת טכנולוגיות שונות לחיינו ובייחוד טכנולוגיית הai . יש דיונים וטענות ברחבי הרשת והמדיה על היתרונות והחסרונות שלה ובעיקר תחזיות איך ייראה העתיד שלנו, האם יהיו מקצועות שייעלמו מהעולם? האם ייווצרו חדשים? והאם מי שלא יעמוד בקצב יישאר מאחור? תהינו מה חושב הדור הבא, זה שיכנס בעוד כמה שנים לשוק העבודה ויחווה אותו בצורה שונה מאיך שהוא נראה היום. שאלנו ארבע סטודנטיות אינטליגנטיות ממחלקות העיצוב השונות את השאלות הקשות והתשובות לא איחרו להגיע.
"בהתחלה זה מאוד סקרן אותי, כבר שנים זה קיים אבל זה לא היה מונגש כמו שזה היום", אומרת עינב בן אוליאל, סטודנטית שנה שנייה במחלקה ללימודי תקשורת חזותית ב-HIT על כניסת טכנולוגיית הai לחייה. "אני לא רואה את העתיד שחור כמו שהרבה חושבים. זה יכול ליצר הרבה הזדמנויות", מסבירה אריאל כוכבי, בוגרת תואר ראשון לתקשורת חזותית בבצלאל וסטודנטית לתואר השני במחלקה. בתחומים אחרים כמו עיצוב תעשייתי או אופנה, הטכנולוגיה אמנם לא מגיעה באופן ישיר כמו בתקשורת חזותית אבל לפי דברי הסטודנטיות אפשר להתחיל לראות את ההשפעה. "אני חושבת שהשיח סביב זה מאוד חזק וממש מרגישים את זה ביום יום", מוסיפה רינה גרמן ברזובסקי, סטודנטית לתואר שני במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. "בפרויקט גמר שלנו, 3 סטודנטים מתעסקים בנושא", מסיימת ואומרת ניצן לוי סטודנטית בשנה ד' במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.
אמנם אלה טכנולוגיות שמלוות אותנו כבר לא מעט שנים אבל נדמה בשנה האחרונה, הבינה המלאכותית נכנסה לכל תחום בחיינו ובייחוד לתחומי העיצוב. איך הפריצה הזו תפסה אותך?
ניצן לוי: "זה נורא מפחיד. כל סטודנט שעבד עם פלטפורמות מחוללי הדימויים, לא השאיר את התשובה כמו שהבינה המלאכותית סיפקה. כל אחד נתן את האינטרפרטציה שלו. בזה אופנה תמיד תמדד, לחתימה אישית יש המון משקל והיא הופכת בגד למיוחד. הבינה זה מה שאנחנו מלמדים אותה ואין לזה סוף".
עינב בן אוליאל: "בן זוג שלי עובד בהיי-טק, הוא מאוד מחובר לטכנולוגיה והיו לנו הרבה שיחות. הוא טוען שבקרוב לא תהיה לי עבודה ואני כל הזמן אומרת לו ואומרת גם לחברים שלי שאין דבר שיכול להחליף יצירתיות. אז מצד אחד יש את החשש אבל יש בי גם את האופטימיות".
רינה גרמן ברזובסקי: " זה מייצר את המחשבות שלנו בצורה מהירה יותר ועקיפה יותר, זה עוזר לנו להקצין את הדמיון".
אריאל כוכבי: "אני סקרנית לראות איזה דברים טובים דווקא יש בזה, על הדברים השליליים כולם מדברים. אני חושבת שזה יכול לתרום בפן הקהילתי, בדרכים שאנחנו עוד לא מבינים. דרך נוספת ליצור היא שכל אחד יכול ליצור את המיתוג שלו. כל אחד יכול להיות ארט דירקטור ולעצב את הלוגו שלו ללא צורך במעצב. זה נשמע מלחיץ אבל זה יפתח את העולם ודווקא יגרום לאנשים להבין שצריך עוד ועוד מעצבים".
האם יש שיח על הנושא בין הסטודנטים ואתן רואות את הכניסה ואת ההשפעה של הטכנולוגיה על הלימודים?
עינב בן אוליאל: "היו עבודות שדיברו על לגיטימיות והאם נכון או לא נכון להשתמש בכלי הזה כחלק מפרויקט לימודי אבל ממש מעט אנשים, במיוחד בתואר, רוצים להשתמש בפלטפורמות הללו כי אנחנו מרגישים שזו הדרך הקלה. אני מרגישה שאני גם יכולה לעשות את העבודה שעושה המחשב אז אעשה את זה בעצמי. יש איזו תחושה של בושה להשתמש בזה. אבל מצד שני בכל מיני תחומים שקשורים יותר לתוכן ומחקר ניסינו להיעזר בצ'אט GPT".
רינה גרמן ברזובסקי: "לקחנו קורס מתודולוגיות מחקר בסמסטר הקודם. זה אחד הקורסים החשובים ולמדנו כל מיני שיטות ויחד עם איתן בתוך כל הקפסולה של הכלים גם השתמשנו בצ'אט GPT כעוד כלי בסט הכלים שלנו. כלים כאלה יכולים לעזור לנו להגיע למסקנות מהר יותר וה"מהר" הזה חשוב מאוד בתעשייה. אולי הכלי הזה יאפשר לנו באקדמיה לנתק תהליכים של מחקר מכל מיני השפעות חיצוניות כמו דד ליינים למשל. צריך להעריך ולקחת בחשבון מה המידע שהכלי מסתמך עליו ולבדוק אותו".
האם בלימודים נערכים לשינויים המתרחשים בתחום?
ניצן לוי: "אני הייתי נציגה במועצת הסטודנטים של שנקר, שם אפשר לשמוע המון קולות ולהציף להנהלה ולמרצים את תחושות הסטודנטים. המחלקה שלנו לדוגמה מכילה מרצים שעובדים בתעשייה ולומדים את הנושאים האלה, אפילו יחד איתנו. הקורסים שנפתחו בשנים האחרונות הם ממש למידה משותפת. הלימודים משתנים בקצב מסחרר, אני יכולה להגיד שאני בשנה ד' והלימודים של סטודנט שנה א' לא נראים כמו הלימודים שהיו לי. אני חושבת שהקורונה מאוד השפיעה על הלימודים וגם על התעשייה במובן הזה שהיה צריך לעשות את הכל מרחוק, היה קשה להיפגש פיזית והעולם הדיגיטלי והאופנה הדיגיטלית מאוד התפתחה. ללמוד בתקופת הקורונה פתח לי את הראש, לימד להתעסק בעוד דברים ולראות שיש עוד פתרונות".
אריאל כוכבי: "באופן אישי בתואר השני בבצלאל, יש קורס של דר' רועי עמית על קוגניציה ומדעי המוח בשילוב עם בינה מלאכותית, אז אפשר לראות תוצאות של זה. לומדים ממש מה זו אשליה ואיך לדבר עם המחשב ומהם התוצרים שאפשר להוציא מזה. בטווח היותר רחוק זו שאלה, אני לא יודעת לאן ייקחו את זה. אני מניחה שיהיו קורסים חדשים שיבואו על חשבון קורסים ישנים. הכל יהיה קצת יותר מהיר ומסודר. אני מאוד מקווה שייקחו את הנושא למקום חיובי ואיך אפשר לעזור לקהילה. המטאוורס והעולם הווירטואלי מייצרים הזדמנויות לשיח ולמפגש עם אנשים מכל העולם לתקן דברים בעולם הווירטואלי שישפיעו על העולם הפיזי".
עינב בן אוליאל: "אני יכולה להגיד לך שב-HIT במקצועות כמו ממשקים אינטראקטיביים, מאוד מעודדים אותנו להכיר תוכנות חדשות ודברים חדשים. אם יש משהו שהפקולטה טובה בו זה לראות קדימה אבל אני מרגישה שהם לא היו רוצים לוותר על הלימודים המסורתיים, הם רוצים שנדע גם לעשות דברים לבד".
כששאלנו אותן איך לדעתן הטכנולוגיה תשפיע על שוק העבודה כשייצאו אליו הדעות היו חלוקות.
אריאל כוכבי: "הייתי רוצה שיהיה ניצול של הכלי באופן טכני, פחות עבודה שחורה ויותר חשיבה. שיהיו פחות ביצועיסטים ושהכלי יאפשר לנו זמן פנוי לחשוב על קונספטים חדשים. אני אישית מאוד אוהבת פרינט אבל אולי זה יותר מתאים יותר לעולם ההייטק. מהבחינה הזו אני חושבת שזה דווקא ייצור יותר מקומות עבודה והזדמנויות חדשות למעצבים".
ניצן לוי: "ממה שאני יודעת בזירה המקומית עדיין יש מקום להשתלב כמעצב. אצלינו אין מעצב אחד שעומד בראש בית אופנה גדול, אתה חלק מצוות. כשאני מחפשת סטאז' בחו"ל הרבה מאוד מקומות דורשים ידע וניסיון בתוכנות כמו מידול תלת-מימדי, ולכן זה חשוב להכיר וללמוד אותן. תעשיית האופנה מתקדמת ואנחנו חייבים להיות עם היד על הדופק, הדרישות הולכות ועולות וצריך לעמוד בקצב וללמוד כמה שיותר ממשקים".
עינב בן אוליאל: "אני קצת חוששת לצאת לשוק העבודה. אני מרגישה שכרגע האקדמיות עוד לא לגמרי הצליחו להתכוונן למה שקורה היום בחוץ. כל התעשייה משתנה בכמה חודשים. מספיק שייצא כלי חדש והכל ברגע משתנה. האקדמיה מעכלת כל שינוי שנה לאחר מכן. אני חושבת שכרגע סטודנטים שיוצאים לשוק העבודה יעבדו קשה כדי להדביק את הקצב, אמנם ייצאו עם הרבה יצירתיות אבל יהיה פער לגשר עליו".
ובאופן אישי, את דוחה או מחבקת את כניסת הטכנולוגיות לתחום?
עינב בן אוליאל: "התחושה הכללית היא 'שמור את אויבך קרוב'. אולי היא תשתנה אבל כרגע זה מאיים עלי ומציף את השאלה האם זה יצמצם לי את העבודה בעתיד? אני צריכה לעבור רגע את המחסום הזה, לאפשר לעצמי להתעסק בזה ולא לפחד, בסוף אני מאמינה שזה יקל עלי. עכשיו מתחשק לי ליצור דברים לבד. בשוק העבודה לרוב העבודות והמוצרים יש תכלית מסוימת ולקוח ירצה שנייצר לו מוצר איכותי וטוב כמה שיותר מהר ובאפקטיביות, לשם אנחנו הולכים וזה מה שנצטרך לעשות".
רינה גרמן ברזובסקי: "אני חושבת שתמיד טכנולוגיות חדשות מתקבלות כמשהו מאיים. בעיצוב תעשייתי אנחנו רואים את זה יותר ככלי. אין מה לעשות, הטכנולוגיות נכנסות לחיים ואין לנו ברירה אלא לאמץ אותן ולהכיר בהן את הנקודות הטובות ואת החסרונות שלהן. דעתי האישית לחבק את הטכנולוגיות".
ניצן לוי: "הפחד קיים אבל אי אפשר להיות מונעים מפחד. בחרנו ללמוד ולעבוד בתחום מספיק קשה גם בלי טכנולוגיה. יש דברים שאני טובה בהם יותר או פחות, כל עוד יש לי את הכלים, אני חייבת לקחת את ההזדמנות הזו, ככל שאגיע מוכנה יותר, יהיה פחות קשה".
אולי יעניין אותך גם...
