תגידו שלום ונעים מאוד לאלברט אסקולה, האדריכל. ריאיון

"אז יאללה, נתחיל." אומר אסקולה בעברית מתגלגלת ומתפנה אליי מצפייה בשקיעה צהובה של יום חורף אביך ממרפסת ביתו בקומה העשרים וחמש במרכז תל אביב.

"זאת פעם ראשונה שאתה עושה ריאיון כזה?" שאלתי אותו אחרי שסיימנו לדבר וכבר הייתי בדרך החוצה, "עשיתי הרבה ראיונות אבל כזה עוד לא היה לי" הוא עונה, "זה היה נחמד."  הוא סיכם, שיחה של שעה, בה לא שאלתי אפילו שאלה אחת על בן הזוג, אסי עזר. לא כי הוא לא מעניין, אלא כי אם אתם רוצים להכיר את אסקולה האדריכל, יש הרבה דברים חשובים יותר שאתם צריכים לגלות. בארץ אנשים מכירים אותו בתור 'הבעל של' אך מאחוריו עומדות יותר מ 12 שנות ניסיון כאדריכל שראה דבר או שניים והשלים פרויקטים רבים, בברצלונה בה נולד וגדל, בישראל ומסביב לעולם.

אחרי שחלם כילד בברצלונה להיות אסטרונאוט או קרמיקאי, בתחילת שנות ה-90 חלה תפנית בעלילה. סביב גיל 12 הוא פתאום הבין שהוא עסוק כל היום בלהסתכל למעלה, על בניינים, ושהוא מאוהב בהם. זה היה אחרי אולימפיאדת ברצלונה ששינתה לחלוטין את פני העיר, הוא התחיל להבין שזה המקום שלו בעולם.

"שכונות שלמות נבנו מההתחלה לקראת האולימפיאדה" הוא מספר, "לפתע האדריכלות הפכה למודרנית ומדהימה. זה ממש עניין אותי, הכרתי את כל הבניינים החדשים והאזורים המתחדשים." הוא נזכר. כשאני שואלת אם היה רגע אחד ששינה הכל, הוא מספר "אני זוכר שמישהו שאל אותי אם אי פעם חשבתי להיות אדריכל ואני זוכר שלא ידעתי מה זה בכלל. הוא אמר לי שזה האנשים שמעצבים בניינים. ברגע ההוא הבנתי שזה מה שאני רוצה להיות."

המשבר שלימד אותו לקום על הרגליים עוד לפני שנופלים

בגיל 18 הוא סיים תיכון והחל את לימודי האדריכלות בPolytechnic University of Catalonia. במהלך הלימודים התמחה במשרד האדריכלים Estudio Alteraciones והחל לצבור ניסיון. "זה היה משרד מאוד צעיר, היו הרבה פרויקטים, בעיקר בדרום ספרד, פרויקטים של מגורים ומסחר והאווירה שם היתה פשוט מגניבה" הוא נזכר, "התחלתי לעבוד שם בשנה השלישית של הלימודים ואחרי שסיימתי הפכתי לאדריכל ג'וניור במשרד."

בסוף 2008 אחרי שכבר החל להרגיש בנוח עם הטייטל החדש שקיבל, המשבר הכלכלי העולמי הכה בספרד כולה ובברצלונה בפרט וביום בהיר אחד, הכל השתנה. "פתאום לא היו לנו פרויקטים יותר. אחד אחד הם נפלו והוקפאו. ראיתי את הסיטואציה והבנתי שעד כמה שאני רוצה להישאר, ובמשרד ישמחו שאני אשאר, אם אין פרויקטים אני לא רוצה להיות שם. ביקשתי שלא יפטרו אותי אבל שיתנו לי ללכת בינתיים ולהתנסות בדברים אחרים."

משם המשיך אסקולה לסטודיו EGM שהתמחה דווקא בתערוכות למוזיאונים. הם חיפשו אדריכל ואסקולה רצה להרחיב את אופקיו. התערוכה הראשונה שעיצב היתה של מלחמת הכוכבים למוזיאון במדריד ולאחר שזה צלח, הוא קיבל לעצב את Barça Museum, המוזיאון של קבוצת הכדורגל המפורסמת. "זה אחד הפרויקטים המדהימים שעשיתי. התקציב היה גדול וכל הזמן חשבנו מחוץ לקופסא על איך להראות תוכן של כדורגל שהוא לא כזה מעניין, איך לייצר אצל אנשים רגשות כלפי התצוגה."

כשאני מתעניינת מה משך אותו לתחום המוזיאלי הוא מחלק את התשובה לשתיים "דבר ראשון – מרעיון ועד ביצוע הכל קורה ממש מהר, אולי חודשיים-שלושה. ככה הרעיון עדיין טרי, אין לך זמן להשתעמם ממנו או לשנות את דעתך. לפעמים לאורך דרך ארוכה יש שלבים רבים ואנשים רבים שמתערבים והופכים רעיון טוב למשהו סתמי. הדבר השני הוא שהבנתי שהתפקיד שלי כאדריכל הוא לא רק לייצר דברים יפים, אלא גם להבין את כל המערכות, את התקציב, את הצרכים של הלקוח, לשלב את כולם יחד עם האינפורמציה שיש לך ולייצר מזה משהו שמצליח לתת את המענה. מבחינה לוגית אבל גם מבחינה עיצובית."

ככה מסתכלים לקושי בעיניים וצוחקים

בינואר 2014 הוא עבר לישראל באופן רשמי "עברתי בעקבות האהבה, זה היה סיפור מאוד רומנטי" הוא מספר ואסי שבדיוק נכנס לרגע מתפרץ ואומר "זה עדיין!", "כן זה עדיין" ממשיך אסקולה "אבל אף פעם לא חשבתי שאני אהיה 'הבעל של אסי' או 'החבר של אסי'. אין לי בעיה להיות הדמות הזו או שאנשים יכירו אותי ככה אבל אני אדריכל.

אדריכל עם שורשים עמוקים בברצלונה.

"המסע שלי לא היה קל. התאהבתי באסי וברגע מסוים היינו צריכים לקחת החלטה. באותו הזמן הלך לי טוב בברצלונה, כאדריכל. פתחתי משרד משלי ועבדתי עבור EGM בתערוכות לצד תכנון פרויקטים של מגורים. כשהגעתי לישראל הרעיון היה להביא את המשרד שלי לכאן וידעתי שזה לא הולך להיות קל. אתה במדינה חדשה, אתה לא יודע את השפה, אתה לא מכיר את החוקים, אתה לא מכיר את התחום ואת האנשים.

אתה זוכר את זה כתקופה מתסכלת?

"לא, ידעתי שזה יהיה קשה ושאני אתחיל מאפס. חשבתי גם שאני בן 30, בזמנו, ואם אני רוצה לעשות את זה, עכשיו זה הזמן. זה לא אותו דבר להתחיל משהו מאפס בגיל 40 וגם לא אותו דבר בגיל 20 או 25. זה היה בדיוק הזמן הנכון לעשות את זה. עברתי לכאן בגיל 30, התחלתי להכיר וללמוד שפה ותרבות, אנשים, כל מה שמסביבי וזה לקח לי שנתיים. בזמן הזה קנינו את הדירה הראשונה שלנו שעיצבתי מאפס. זו היתה דירה ישנה ברחוב שפירא, 98 מ"ר."

הפרויקט הראשון

הפרויקט הראשון שלך בישראל, איך אתה רואה אותו היום ממרחק הזמן?

"עשיתי משהו אז שהיום בפרספקטיבה של הזמן אני יכול להבין. אז זה היה חדשני כאן, מה שהיה הגיוני כי אני הגעתי מאירופה, הגעתי לפה עם 'חבילה' על הגב והשתמשתי בכל הידע שלי בחומרים, ניסיתי להבין את האדריכלות שסבבה אותי, את הנשמה של תל אביב הישנה, את הבניינים שיוצרים את העיר הלבנה."

משם הכל התחיל להתגלגל?

פרסמתי את הדירה הזו ב ynet והתחלתי לקבל פרויקטים. כמובן שזו היתה ההתחלה אז הפרויקטים הראשונים היו בעיצוב פנים, היתה דירת 90 מטר בחולון שאפילו לא צילמתי, היו עוד 2 או 3 דירות כאלה, כל פרויקט כזה היה שיעור עצום בשבילי. למדתי תוך כדי, ניסיתי ספקים חדשים, צעד צעד יצרתי את הקשרים שלי.

אחרי שהחל להכיר את עצמו כישראלי הוא הכיר את תום שקד, מעצב תעשייתי שעבד בחברה שיצרה תערוכות ובעיקר סטנדים לפרויקטים מסוג זה. יחד הם הקימו את ESAI (אסקולה שקד חדשנות אדריכלית) והחלו לעבוד יחד "חיפשתי בזמנו שותף ישראלי, בגלל העובדה שהיה לי קשה לשמור על הקשרים עם הלקוחות באנגלית, ההתמודדות עם הבירוקרטיה הישראלית, רציתי מישהו שיעזור וידריך אותי בדברים האלה ותום היה השותף המושלם. אני הייתי אחראי על האדריכלות והוא היה אחראי על הסטנדים בחו"ל לתערוכות. העסק עבד טוב, בנינו תערוכות באירופה, בהודו, בסין ובארה"ב. בתערוכות זה תמיד קצר, אינטנסיבי ומהיר."

העיסוק בתערוכות הגשים את הסיבה שבגללה יצאת לדרך?

"לי כאדריכל, תמיד הרגיש שמשהו חסר. בסוף היום בתערוכות החומר הוא עץ, צבע, אור, וקצת מתכת, אתה לא יכול להסביר את עצמך כאדריכל בדרך הזו. אבל זה עבד, עשינו את זה עד הקורונה."

הרגע שבו הוא הבין שהוא מוכן לשלב הבא

בדצמבר 2020 החלו להתבטל תערוכות עליהן עבדו בעולם, אסקולה, מניסיון העבר של המשבר בברצלונה, ראה איך הכל עומד לעצור מלכת. זה לא היה קל אך הם החליטו לסגור את העסק המשותף ואסקולה הרגיש שכל החלקים הבשילו ושזה הרגע לפתוח את המשרד שלו מחדש, אלברט אסקולה אדריכלים, בגרסה הישראלית.

"ידעתי ברגע הזה לפני שנה, שאחרי שבע שנים פה, בניתי את הקשרים שלי ואני מבין ורואה דברים אחרת. אמרתי לתום שאני תמיד אהיה אסיר תודה על כל מה שהוא נתן לי. סגרתי את תקופת הלמידה שלי והנה אני מוכן לחלק חדש בחיי. הרבה יותר בטוח מהאלברט שהגיע לישראל ב2013." הוא מספר.

היום, שנה אחרי, המשרד שלו כולל שלושה אדריכלים ואת העוזרת האישית שלו, ונראה כי הוא מוכן לכבוש אותנו לא רק עם החיוך היפה שלו אלא בהרבה עבודה קשה.

ספרדים וישראלים זה ממש לא אותו דבר

עכשיו כשאתה אדריכל במשרה מלאה, עשית פרויקטים בארץ, ואתה מכיר ישראלים, אתה חושב שאדריכלות היא שפה שונה בספרד ובישראל?

"לא, היא לא. התפיסה כן. תראי, הלקוחות פה פחות שמרניים ויותר דוחפים את הגבולות, אתה יכול להציע ללקוח דרך חדשה לחיות והוא יהיה פתוח לזה, אתם מקבלים דברים חדשים בפתיחות. באירופה, לאנשים לוקח יותר זמן להתרגל לדברים חדשים. במקרה שלי, עשיתי הרבה שיפוצים בברצלונה, הבניינים מאוד ממוסגרים, הם בנויים בדרך ספציפית בה לא ממש ניתן להפוך נגיד כמה חללים לאופן ספייס. פה, כל בניין הוא אחר, צורת הבנייה אחרת, זה מאפשר את הקנבס החלק הזה."

אתה נהנה מזה? יהיו אנשים שיגידו שהם מעדיפים את ההגבלות, שזה יותר קל לעבוד ככה.

"אני לא אומר שזה קל אבל זה תנאי בשטח, כאן יש חופש גדול יותר. דבר נוסף ששונה הוא הדמות של הישראלי מהספרדי. הישראלים מאוד רוצים לחדש כל הזמן, כל הזמן מחפשים חומרים חדש, לפעמים אני מרגיש שלישראלים חסר את הקונספט של מסורת, של קראפט, רק בשנים האחרונות הבנתי שזה אחד הערכים שאני יכול להביא לארץ הזו."

איך זה מתבטא?

"אני מחשיב את עצמי למישהו שמבין מאוד בחומרים ויודע הרבה, מבין אותם היטב. אני יודע בדיוק מתי חומר יחזיק מעמד שנים ומתי לא, איך הוא יתנהג וייראה בעתיד ואני מייעץ ללקוחות בהתבסס על זה. בסוף היום, אף אחד לא רוצה שאחרי שהוא משפץ ומשקיע כסף בבית שלו, אחרי חמש שנים הבית ייראה לא טוב. אני לא מאמין באדריכלות כזו. לזה אני מחויב, שהפרויקטים יישארו, אדריכלות atemporal, נצחית בספרדית."

יש שיעורים שרק הדרך יכולה ללמד אותך

כשאסקולה החל לעבוד בישראל, לא הכל הלך חלק. "היו הרבה פאדיחות" הוא מספר, אבל הן לימדו אותו שיעורים רבים על המקום החדש שבחר לו לבית. "הדברים עובדים פה קצת אחרת, בספרד אתה עובד מול איש אחד, הקבלן. כאן כל אחד רוצה להמליץ לך על החבר הנגר שלו וזה לא תמיד עובד טוב, זה לא תמיד מספיק מקצועי. בהתחלה ניסיתי להילחם בזה אבל הבנתי שאני שוחה נגד הזרם ובדרך הזו אני לא אגיע לשום מקום. קיבלתי החלטה לשחות עם הזרם אבל לזכור שאני דג מיוחד וזו תהיה הסיבה שבגללה אנשים יבואו. אני יודע איך לשחק את המשחק אבל בשפה אחרת, אני מביא שפה אחרת לאדריכלות."

אתה חושב שזה שאתה נמצא באור הזרקורים מפריע או עוזר לקריירה האדריכלית שלך?

"אני לא יודע אבל אני חושב שזו טעות לא להשתמש בזה. אני לא יכול לשנות את העובדה שאני מפורסם, קיבלתי את זה לפני שבאתי, ידעתי לאן אני מגיע, ידעתי מי אסי. כשלמדתי אדריכלות היו לי חברים בלימודים שהיו בנים של אדריכלים. כשהסתכלתי עליהם זה היה ברור שעבורם העתיד כבר כתוב, בשלב כזה או אחר הם הלכו לעבוד עם הוריהם וירשו את המשרד יום אחד. לי לא היה את זה, את המזל או את ההזדמנות. אבי היה רופא והייתה לו מרפאה מאוד מוכרת, כשאחותי למדה רפואה זה היה ברור לי שהיא תנצל את העובדה שאבינו הוא רופא. אני חושב שאתה תמיד חייב לראות את זה כהזדמנות. אני אהיה טיפש אם לא אעשה זאת."

אדריכל ישראלי עם שורשים ספרדיים

תוכל לספר לי על פרויקט מיוחד שאתה עובד עליו בימים אלה?

"אני הולך לחתום על פרויקט חדש שאני חושב שהוא יהיה גיים צ'יינג'ר, זה מאוד מרגש אותי. מדובר על פרויקט מגורים שבו אני האדריכל הראשי של כל עיצוב הפנים, כולל הדירות. פרויקט פינוי בינוי תל אביבי וזהו, אני לא יכול לתת פרטים נוספים."

מרגש! מאיזה חלק של תהליך התכנון והעיצוב אתה הכי נהנה?

"מערכת היחסים שלי עם אדריכלות היא של אהבה-שנאה. בכל פרויקט יש זמן, בדרך כלל בהתחלה, בזמן של היצירה, שאני סובל ממנו מאוד. אני מנסה לשנות את זה אבל אני גם פשוט מקבל ומודה בזה. אני חושב שעבור יוצרים, לפחות עבורי, יש תקופה של סבל בכל יצירה. זה תמיד מרגש מאוד כשאנחנו מתחילים, כשאוספים את כל האינפורמציה לתוך הראש ומערבבים אותה כדי להביא את הפתרונות, אבל זה גם החלק של התהליך שאני הכי סובל בו. אני שונא אותו ובאותו זמן אני אוהב אותו ואני בעיקר צריך אותו."

אז מתי אתה עוצר רגע ונהנה מהיצירה שלך?

"רק אחרי שאני מוסר פרויקט, אני יכול להסתכל לאחור ולראות מה השגתי. להגיד, וואלה, בסך הכל יצא יפה. אני מאוד קשה עם עצמי, אני לא מאפשר לי להיות גאה מידי ממה שיצרתי. תמיד אני משמר את התחושה של בפעם הבאה אתה צריך להיות טוב יותר. זה מביא הרבה תסכול, הזמן שאתה שמח, או מרוצה מהתוצאה הוא מאוד קצר ביחס לזמן שעבדת כל כך קשה ונאבקת כדי להשלים אותו. אני חושב שלכל האנשים הקריאייטיביים יש להם את הקשיים האלה. ראיתי את אסי בעלי כותב את הסדרה שלו והוא נאבק את אותם מאבקים."

מה אתה חושב הפך אותך לכזה?

"זה מאוד מאפיין את דרך המחשבה של קאטאלנים. מכירה את גוארדיולה? הוא מאמן כדורגל שמאוד מזוהה עם ברצלונה ועם חשיבה כזו. הוא מאוד טכני ופרפקציוניסט, הוא אף פעם לא מרוצה, תמיד מחפש דרך להשתפר, רק בדרך הזו אתה תשיג תוצאה יפה. זו הפילוסופיה שלי. אין לי זמן בתוך זה להסתכל ולאהוב את מה שיצרתי. עד היום כשמישהו בא לדירה הזו בפעם הראשונה ועושה סיור הוא אומר וואו זו דירה מהממת, חמימה, ביתית ואני אומר תודה תודה תודה אבל ממשיך הלאה. זה אולי לא נשמע מאוד שיווקי, אולי אני צריך להגיד שאני ממש גאה בעבודה שלי ואני באמת גאה אבל אני תמיד רוצה להיות טוב יותר. לא משנה אם זה פרויקט גדול או קטן, זו האישיות האדריכלית שלי."

הלקוחות תמיד במרכז

חוץ מגוארדיולה בכדורגל, יש אדריכלים שאתה מעריך?

"בטח. בארץ אני מאוד אוהב את העבודה של פיצו קדם, אני חושב שזה אדריכל שכולם צריכים לראות את העבודה שלו. אני גם מעריך מאוד את ערן בינדרמן, הם מאוד שונים בעבודתם אבל בינדרמן הוא כמו מנטור עבורי, הוא בן אדם מדהים ותמיד שם כדי לתת עצה או לייעץ כשאני צריך. יש לו את היכולת להיות רגיש לטרנדים, לדברים עדכניים והוא מצליח להשתמש בזה בצורה יוצאת דופן. לא משנה באיזה סגנון, בכולם הוא מצליח להישאר הרמוני, אני נטרף מהיכולת הזו שלו. לי אין אותה, התהליך שלי הוא אחר ואני מעריץ אותו על זה. אדריכל נוסף שאני מאוד אוהב הוא ג'ון פוסון, אני אוהב את העבודה שלו והעבודה שלי נשענת עליו פעמים רבות. הדרך שבה הוא מבין אדריכלות מאוד דומה לדרך שלי."

כשאתה מגיע ללקוח חדש, מה הדבר הכי חשוב לך כבן אדם שהולך לעצב להם את הבית?

"אני תמיד אומר ללקוחות, אתם במרכז, זה הדבר הכי חשוב. מסביב ללקוח יש שלושה דברים, הצרכים שלו, המקום הפיזי, ואני האדריכל. הרעיון הוא לשחק עם ארבעת האלמנטים האלה, כשתמיד הלקוח נשאר במרכז. אני לא מסוג האדריכלים שיש להם שפה מאוד חזקה והם אומרים זה מה שאני יודע לעשות. כשתסתכלי על הפרויקטים שלי תוכלי למצוא המשכיות, תוכלי להבין שהם שלי אבל זה הרבה יותר עדין. אני לא אוהב לחזור על עצמי. יש לי חוק, כשאני מוצא מוצר או מפתח פרט או כשאני משתמש ברהיט, אני יכול להשתמש בו רק פעמיים. נגיד את הכיסאות האלה יש כאן, אם יתאימו אשים אותם בדירה נוספת אבל זהו, אני לא אשתמש בהם שוב. אני לא רוצה להיות מפעל שמייצר כל הזמן אותו דבר."

מה כל כך מיוחד באדריכל אלברט אסקולה?

"אני מאוד מחובר לדברים טבעיים. לאחרונה היתה לי מין התגלות שגרמה לי להבין שאנחנו צריכים לחזור לשורשים ולטבע. התנתקנו מהם והמגפה הראתה לנו שלמרות שאנחנו כחברה נעים קדימה ומתפתחים, אנחנו עדיין חיים בכוכב הקטן הזה. הכוכב הזה נותן לנו פלטפורמה שאנחנו צריכים להיות יותר ערים אליה. זה לא רק איך זה נראה, זה גם איך זה בנוי, איך זה גורם לך להרגיש, מה אתה שומע, מה אתה מריח ולבסוף, במה אתה נוגע. לאחרונה זה התחום שאני חוקר, החזרה לטבע."

ומה מייחד אותך כאדריכל ספרדי ישראלי?

"אם תשאלי אותי כעולה חדש, או מישהו שעבר מספרד לישראל, אני חושב שאם אתה שורד ומצליח בחברה הישראלית, אתה יכול להצליח בכל מקום בעולם. לצאת מאזור הנוחות שלך זה אתגר אבל כשאתה שם את עצמך באמצע תל אביב ומצליח להצליח, העולם יהיה לרגלייך."

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>