עד הבית הבא: סרג' בן דוד על סגנון, לקוחות ומעמד האדריכלים

לפני שאנחנו מתחילים בריאיון, אני שואלת את אדריכל סרג' בן דוד אם יש מצב שהעיסוק שלנו, הוא כמי שמתכנן בתי יוקרה ואני בסיקור אדריכלי, הוא לא סוג של התכנסות בבועה סגורה ומסוגרת שיום אחד אולי אפילו תתפוצץ לנו בפרצוף. "יש מצב שהעיסוק שלנו בתרבות ואמנות הוא די מצומצם" מודה אדריכל סרג' בן דוד "אבל הנה לדוגמה, אני רואה המון טלוויזיה צרפתית ואין בה כמעט תכנית אחת שלא עוסקת בנושאים היסטוריים או תרבותיים.

"פה, בארץ, אין את זה ולדעתי אנחנו מפסידים מזה שרב העיסוק שלנו הוא בטירוף של הפוליטיקה. זה פוגם בעושר התרבותי הכולל שלנו אבל גם בחיים האישיים של כל אחד מאתנו. למעשה, יוצא שמטבע הדברים, אנחנו עוסקים הרבה יותר בשאלות קיומיות מאשר באיכות החיים של כלל האוכלוסייה. מבחינתי, להתייחס לתיאטרון או למוסיקה כמשהו אליטיסטי זה פספוס. המצב הפוליטי לא טוב ומה שמעניין אנשים זה תכניות ריאליטי ואוכל. מה שכן, בשנים האחרונות, אנשים יותר מודעים לסביבה הפיזית שלהם וכך למשל, אם פעם היו קונים דירה לפי סידור פנימי ומטר רבוע, היום מתעניינים גם בבניין עצמו, בפיתוח ובחומרי הגמר".

היום, גר בן דוד ברמת השרון והוא מחזיק משרד בקיבוץ גליל ים. המשרד שלו חוגג עשרים שנות פעילות כמשרד עצמאי ועובדים בו חמישה אדריכלים ומנהלת משרד על כעשרים פרויקטים בשלבים שונים בו זמנית. "לצערי אני כבר בגיל כזה שאני יכול לציין למעלה משלושים שנות אדריכלות פעילה" הוא אומר בחיוך.

מאז ועד היום

סרג' בן דוד נולד בפריז וגדל בה עד גיל שתים עשרה. "למרות שזה גיל שנחשב צעיר, כל מי שעוסק באמנות מכל סוג שהוא מבין שאלו בדיוק הגילאים האופטימליים לשימור תרבות ושפה מצד אחד וקבלה והטמאה של תרבות חדשה מצד שני" אומר בן דוד "אני לגמרי דו לשוני, אבל עם זה אני לא משמר את הצרפתית שלי כמקדש תרבותי אלא כאמצעי ביטוי ופרספקטיבה עשירה שאני מרגיש שזכיתי בהם ושמקורם בעולמות רחוקים. בהפסקות הצהריים שלי, התרגלתי לפתוח אתרי חדשות הן בעברית והן בצרפתית. לא מזמן שאלו אותי אם האדריכלות שאני מנסה להשריש מקורה במקום בו גדלתי, אז זה לא מקרה כנראה שאני עוסק באדריכלות קלאסית".

בילדותו, גר בן דוד בקריית אונו וביהוד, למד במקיף יהוד ושרת כקצין קרבי. אביו היה מהנדס אווירונאוטיקה שעבד בתעשייה האווירית והוא זה שהחדיר בו משמעת ואת הצורך להצטיין בלימודים. "כשבגרתי והקמתי משפחה משלי, לא ממש העברתי את זה לילדים שלי. איתם אני פחות מקפיד בהקשרים האלו. יותר חשוב לי שישתלבו חברתית מתוך הכרה שלימודים הם לא אינדיקציה לכלום".

בהמשך, למד בן דוד בטכניון והתגורר בחיפה. אחרי הלימודים, יצא לשליחות בת שלוש שנים בדרום אמריקה שם, הוא מרגיש, רכש עוד שפה ועוד נדבך. מעניין לציין, ששם עסק דווקא בתחום הביטחון. "סוף הלימודים האקדמיים הם פרק הזמן היחיד שבו, אחרי הריצה האינסופית, האדם חופשי מכל התחייבות, מחויבות, אחריות על משפחה וילדים וכדומה. בהמשך, זה ללא ספק שימש לי עוד מקור השראה".

אדריכלות אולטימטיבית
התחלת בפרויקטים עצומים אבל בחרת להתמקד בבתים פרטיים. איך זה קרה?
"כשחזרתי מהשליחות, עבדתי במשך שלוש עשרה שנה במשרד מור אדריכלים (היום יסקי מור סיון ומהמשרדים הגדולים בארץ). שם, טיפלתי בפרויקטים גדולים בהם מסחריים, תב"עות, שכונות, מגדלים, קניונים וכדומה. זה היה בית ספר פרקטי עד שבשנת 1998 התחלנו לטפל בפרויקטים שאני, באפן אישי, חושב שהם הביטוי האולטימטיבי לשדה האדריכלות. כשעושים קניון, הוא מאוד פונקציונלי כשהביטוי החיצוני הוא די חסר משמעות מבחינת תפקוד המבנה".

מה מיוחד כל כך בתכנון בתים פרטיים?
"בבית פרטי, היושב על חצי דונם, יש הרבה יותר התמודדות עם שפה ואלמנטים אדריכליים מאשר בקניון שלם. זה לא יותר או פחות טוב אבל אישית הרגשתי שהיכולת שלי לייצר פרויקט הוליסטי ומגובש בשפה ואמירה אדריכלית בא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר מוחשית ומיידית גם בבית שלאו דווקא יושב על נחלה גדולה".

איך היית מגדיר את הסגנון והשפה שלך?
"יש שני קטבים. מחד, אדריכלות קלאסית המבוססת על מסורת, פרופורציות, קצב וסימטריה. מאידך, אדריכלות מודרנית שבפני עצמה כבר הפכה קלאסית ולכן אני מכנה אותה עכשווית. האדריכלות העכשווית היא מנת חלקם של רב האדריכלים הצעירים כי היא מבוססת על אנונימיות תרבותית – היא נמצאת בכל מקום, לא מזוהה עם מקום מסוים, מאוד בינלאומית ומבוססת על מוצר אדריכלי מעוצב בפני עצמו שמדבר בעיקר על יחסים בין נפחים ופרופורציות. זה לא פסול כשלעצמו.

"בקוטב השני, נמצאת האדריכלות הקלאסית שבעצם קושרת אותנו לתרבות, למקום ולעולם הישן של אירופה שבמשך שנים היה גם המודל שלנו לחיקוי תרבותי ואפילו ערכי. עם זאת, למרות שאנחנו מדינה צעירה ונטולת מסורת בנייה, כן ירשנו את הבאוהאוס ואת המושבות הגרמניות אבל לא הרבה מעבר לזה. כאדריכלים, המודעים לאחריות וכקובעי הסביבה הפיזית לכלל האוכלוסייה, אימצנו מודלים ממדינות סביב הים התיכון כמו ספרד, צרפת, אטליה ועד יוון וטורקיה למי שיותר אוריינטאלי".

לאיזה משני סגנונות העיצוב, הקלאסי או העכשווי, אתה מתחבר יותר באפן אישי?
"לאדריכלות הקלאסית בעלת ההיסטוריה שאולי מחברת אותי גם לזיכרונות ילדות ומקורות השראה. בזמן האחרון, התחושה שלי היא שיש יותר הבנה לגבי ההבטחה של הקווים הקלאסיים לאורך זמן, למרות שפרויקטים מודרניים שעשויים טוב הופכים עם הזמן ללא פחות קלאסיים. אבל בין אם אני עושה בית מודרני או קלאסי, אני חייב להבין מה אני עושה ולתת ללקוח פרויקט מגובש שיהיה רלוונטי עכשיו כמו גם בעוד עשר שנים".

אז אדריכל צריך להיות מזוהה עם קו או שפה מוגדרים?
"זו סוגיה עקרונית. הדעה שלי לא נובעת מאינטרס כלכלי להיות קשור או פתוח לפלח שוק כמה שיותר רחב, למרות שזה פועל יוצא מזה, אלא שאדריכל צריך לפעול ולהבין את השפה האדריכלית שהוא מאמץ בדיוק כמו שסופר כותב בצורה מסוימת ולא משנה סגנון כל פרק. כך, גם פרויקט אדריכלי צריך להיות מגובש. היות ואנחנו חיים בחברה אקלקטית ומגוונת תרבותית, אדריכל חייב לשלוט גם בסגנון הקלאסי וגם בזה העכשווי. ההוכחה לזה שכמעט אין פרויקט קלאסי עם מרכיבים מודרניים ולהפך.

"האתגר ללא ספק גדול. אני יכול להשוות את העבודה שלי לזו של סופר שיכול לבחור אותיות, מילים ומשפטים שיהפכו את הכתיבה שלו למרתקת, מסקרנת ומעשירה לבין סופר ממוצע שעם אותן מילים יכתוב סיפור רדוד ומשעמם. האתגר של האדריכל, הוא בגיבוש פרויקט עם אמירה שיהיה רלוונטי לאורך זמן ולא הבלחה אופנתית כפי שניתן לראות הרבה מסביבנו".

עם זה, בנוף האורבני הכאוס חוגג
"בחו"ל אנשים אוהבים רצף של רקמה אחידה יחסית. אבל פה בארץ, כל אחד אוהב את המצודה הפרטית שלו. היום, לצערי, אנחנו לא יכולים להתחשב בסביבה כשאנחנו בונים בית פרטי בשכונה. גם אנשים שגרים בדו משפחתי, תהיה חשובה להם האמירה העצמית שלהם והם לא יתחשבו בבית הצמוד. בארץ, הבית מאוד משקף את יושביו".

זה לא שקופיות זה סרט

לאור האמור לעיל, מהו המפתח לעבודה טובה ונכונה מול לקוח?
"המפתח זה לרכוש את אמונו. כל לקוח, או כמעט כל לקוח שבוחר אדריכל, יש בו ספקות מסוימים וצריך בפרק זמן קצר להפיג אותם ולתת לו תחושה שאתה עומד לרשותו, שהאינטרסים שלכם זהים ושתוביל אותו אל המקום שאליו הוא רוצה להגיע למרות שהוא לא יודע מהו. לעיתים קורה שהולכים לאיבוד, אבל אני, כקברניט שיודע להפליג למקומות המרוחקים ביותר, נמצא שם כדי להפוך את שלוש השנים האלה למסע מעניין, מרתק ומסקרן גם אל עומק ההחלטות וסדרי העדיפויות של הלקוחות.

"פה נכנס גם עניין הכריזמה. בבנייה פרטית, אתה עובד מול לקוח שהוא גם היזם וגם המשתמש כך שלקשר האישי יש חשיבות גדולה מאוד. אם יש אמון, אז מספיק להגיד ולהסביר וכך להצליח לשכנע. אחרת זה הופך למסע מסויט של הטלת ספק, בחינה מחדש וחרטה על החלטות שהתקבלו. אצלי זה לא קורה".

איך מקנים ללקוח את ההרגשה האישית שלה הוא זקוק בתהליך כל כך מורכב?
"אין אדם או משפחה שדומה לשנייה. כל אחד צריך להביא את הייחודיות שלו. חייבים להכיר את הלקוח הרבה מעבר למה שהיה מוכן או חשב שיחשוף. זה לא רק איפה הוא מתלבש או איך הוא עושה מקלחת, אלא כל תהליך קבלת ההחלטות, סדרי העדיפויות, הדמיון, הערכים והפונקציונליזם. לפרויקט יש דינמיקה שאינה קשורה בנקודת זמן מוגדרת אלא במשפחה שגדלה עם הזמן ועם ילדים שעוזבים את הבית וחוזרים אליו. אני מתייחס לפרויקט כזה לא כאל שקופיות אלא כסרט".

יש מעט מאוד אדריכלים עשירים בארץ

אמרת שכל בית שונה מזה הסמוך לו. היית מגדיר את האדריכלות בארץ היום כחסרת זהות?
"בשני הדורות הראשונים של המדינה הצעירה, נעשה מאמץ לבנות משהו ישראלי חדש ולמחוק את הזיכרון של מה שהיה לפני כן. זה לא קשור לעדה מסוימת שזה מאוד מוחשי אלא גם לתרבות, מזון ומוסיקה. החל מהדור השלישי מאז קום המדינה, וגם בקרב הצעירים של ימינו, יש ערגה מחודשת וחיפוש אחר המקורות וההיסטוריה. אנשים התחילו להתעניין במקורות התרבות וחזרו לזמר המזרחי, לתיאטרון האידי ולמטבחים עשירים יותר. הצורך הזה בסימני זהות תרבותית קיים ואי אפשר למחוק אותו גם כשמנסים ליצור משהו חדש".

כשאני שואלת את בן דוד מה מצבם של האדריכלים בארץ היום, הוא משיב, כמו לא מעט קולגות, שתחום הבתים הפרטיים ועיצוב הפנים זה ללא ספק התחום הכי תובעני, הכי מורכב והכי פחות מתגמל. "לצערי, ישנם כמה שמות באדריכלות הישראלית שהפכו למותגים. יש מעט מאוד אדריכלים עשירים בארץ. יש הרבה שחיים מעבודתם, אבל כשמסתכלים על רופאים, עורכי דין ורואי חשבון, רואים שהמעמד של האדריכל ירד. כל זה קרה מכיוון שסטטוס האדריכל נמוך כשלעצמו ולכן הסכומים שמוכנים לשלם נמוכים וגם בשל ריבוי הגורמים העוסקים בתחום והתחרות הפראית שגורמת להצנחת המחירים".

איך אתה פוגש את התחושה הזו הלכה למעשה?
"אם לקוח בא אלי לפגישה ראשונה ואחרי שהוא שומע את השכר שאני מבקש, שמשקף את היקף העבודה הצפוי ללא מקדם יוקרה, אומר לי שקיבל הצעה ברבע מחיר – אני מאמין לו. מאוד קשה להתמודד עם זה וזה מחייב אותך, כאיש מקצוע, להגיע למצב שאתה אייקון ושהלקוח רוצה אותך ולא אף אחד אחר. אותו לקוח שלא יבחר בי, אולי יחסוך בשלב התכנון אבל יקנה איזה ג'קוזי שהמחיר שלו יותר גבוה מההפרש.

"גם ברמה הכלכלית, אנשים לא מבינים שהרווח על מכירת המוצר הסופי בין פרויקט איכותי לפרויקט ממוצע על קרקע יותר ויותר יקרה, עולה עשרות אלפי מונים על ההפרש בשכר הטרחה. מכאן יוצא, שיותר כדאי להשקיע בתכנון איכותי כי לאחר מכן צריך למצוא את אותו קונה אחד ויחיד שישקיע בפרויקט. אנשים לא תמיד מודעים לתרומה של העיצוב לערך המוצר ולא יודעים שההפרש בין שני בתים צמודים שתוכננו בשכונה טובה על ידי אדריכל טוב ופחות טוב עשוי להגיע למיליון שקל".

למרות התחרות, אילו קולגות שלך אתה מעריך במיוחד?
"בארץ יש כשלושים עד ארבעים אדריכלים שאחראים על כשמונים אחוז תכנון של הבתים הפרטיים. יש כמה מהם שאני מאוד מעריך כמו פיצו קדם, שקובע רף גבוה ומאתגר במיוחד בדרך שבה הפרויקטים מאוד מגובשים באמירה שלהם ברמת התכנון ובשילוב בין אור וצל. אני מעריך מאוד גם את יוני מונג'ק, שעשה מהפכה באדריכלות בארץ בזה שהגדיר שפה מגובשת משל עצמו".

צעירים וחלומות

מה היית ממליץ היום לאדריכלים בתחילת דרכם?
"לצעירים בכלל הייתי מציע לרכוש מיומנות בנושא השפות האדריכליות השונות. זה יאפשר להם לעשות שילובים מעניינים. עוד, הייתי מציע להם לשמור גם על צניעות מקצועית. פחות לגוון ולהעשיר אלא יותר לייצר פרויקטים פשוטים, ברורים, מגובשים וקריאים.

"בנוסף, יש סוגיה של כשרון שהיכולת לשנות או לרכוש היא יחסית מצומצמת. זו אמירה אולי קצת מחמירה כי אולי חלק מאלו שלמדו יצטרכו להתמקד יותר בעשייה טכנית ופחות תכנונית. החדשה הטובה היא, שככל שאתה איש מקצוע ואדריכל יותר כשרוני, כך לא תהיה לך מגבלה של שנים כי תמיד תוכל להתפתח ולמצוא תחום עשייה נוסף. האדריכלות היום מקיפה קנה מידה מסוגים שונים ואדריכל צריך לדעת למצוא את קנה המידה המתאים לו ביותר. ככל שאת היורד בקנה המידה, כך הכישרון שלך בא יותר לידי ביטוי".

ומה החלום המקצועי שלך?
"לתכנן מוזיאון, כי זה האובייקט שבו היצירה והכישרון באים יחד לידי ביטוי. זה אייקון. זה לא עוד בית או אובייקט ברצף העירוני או ברחוב, אלא אתגר גדול מאוד המשלב בין אכסניה ותכן. החלום הוא גם תמיד הבית הבא. כי בבתים יש מה שמרתק ומשאיר אותי חד ורעב".