מא'-ת': ריאיון מפתיע עם פאולה ליאני ואיתי פריצקי

לא ידעתי למה לצפות מהמפגש עם פאולה ליאני ואיתי פריצקי. התחקיר עליהם באינטרנט, דרש תושיה וכך גם איתור המשרד שלהם במרתף של בניין מגורים בסמוך לשוק הכרמל. דבר בחזית הבניין לא העיד על מה שיש בו. מנסיוני, זו עובדה יוצאת דופן בהקשר של משרדי אדריכלות. גם המדרגות התלולות למרתף והתאורה האפלולית, עוררו דיסוננס וזה שהשניים קיבלו אותי לריאיון משותף על שולחן העבודה של איתי, בין שולחנות עבודה זהים, בתוך 'אופן ספייס' צנוע, העלה את הסקרנות לרף חדש. המרחק בין תדמית למהות, זה משהו שאני אוהבת להתעסק בו והריאיון הזה זימן לי הפתעה.

אנחנוwe

פאולה: אני אוהבת את המילה הזו. היא לא צפויה באפן מסוים, כי היא עוברת דרך זמן ואתה משתנה עם הזמן. זה נושא שנמצא כל הזמן בתנועה. אנחנו עובדים עשרים וחמש שנים יחד אז יש כל מיני 'אנחנו'. בפרויקטים, אנחנו משתמשים בכלים שהם שונים לגמרי. אפילו הדרך בה אנחנו ניגשים לחלל היא שונה. אבל הדיאלוג הוא מאוד טבעי, כי המטרה היא לגייס את ה'אנחנו' לטובת הפרויקט.

איתי: הרבה קליינטים שואלים, "אתה עושה את האדריכלות ופאולה עושה את עיצוב הפנים?", אני עונה שפאולה היא האדריכלית, ואני עושה מה שהיא אומרת.

פאולה: כשאנחנו מזמינים בירה ודיאט קולה, אוטומטית מגישים את הבירה לאיתי ואני צריכה להגיד: "לא, לא, לא, הבירה בשבילי והדיאט בשבילו". התפיסה שלנו לגבי המלאכה של האישה שונה מאוד מהתפיסה הקיימת. אם אתה עובד באדריכלות, אתה לא יכול לעבוד עם קונספציות קבועות כי אתה צריך להיות בתנועה קדימה, לעבוד מתוך אנרגיה שמתחדשת וזורמת. זה כמו ה'אנחנו'.

ביתHome

פאולה: עבורי, בית הוא המקום שבו יש אינטימיות. הבית שלי הוא 'טיילור מייד' עבורי. הוא מותאם לפונקציונליות היום יומית ונותן מענה גם מבחינה אסתטית. יש את הבית הרוחני שהוא קוקון אינטימי ויש את הבית הפיזי, אני אוהבת שיש חפיפה בין השניים.

איתי: אני מרגיש בבית בכל מקום.

גאונותGenius

פאולה: גאונים שאני מכירה נולדו גאונים. אצל מי שנולד עם זה ומשתמש בזה נכון, זה גדל ומתפתח. אבל יש את הגאונים שלא יודעים שהם גאונים ואז הם עושים דברים נפלאים מתוך התת-מודע. לא יודעת למי אני מתחברת יותר.

איתי: הגאונים האמיתיים הם בדרך כלל צנועים. זה מתחבר הרבה פעמים. זה ככה בכל האומנויות.

דינמיקהDynamics

רוצים לקרוא עוד? הרשמו לניוזלטר השבועי שלנו!

איתי: הדינמיקה בינינו עובדת טוב. כמו כל דינמיקה יש לה עליות וירידות.

פאולה: זו אנרגיה וצריך להשקיע מאמץ כדי שהיא תעבוד. לקראת תחרות, הדינמיקה מלחיצה ומתוחה. כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו מנסים להתרחק מהאנרגיה הזו. ויש תקופות אחרות, שבהן האנרגיות של העבודה ושל הבית מתחברות. יש לנו דרך חשיבה שונה לחלוטין, אבל תפיסה מאוד דומה.

איתי: אם בתוך העבודה אנחנו לא מסכימים על משהו בפרויקט, זה אומר שיש בעיה בפרויקט. אנחנו נחפור בזה עד שזה ייפתר. אנחנו עובדים מאוד קרוב ואין בינינו חלוקת תפקידים קבועה, זה ערבוב מוחלט.

השראהInspiration

פאולה: אני מקבלת השראה מכל דבר. אני נהנית מהטבע, מאמנות, ממוזיקה, מספרות, אני נהנית מהעולם. השראה היא דרך לספוג את ההתנהגות האנושית. דרך לפקוח עיניים לעולם. כך, אפשר לגלות רגשות עמוקים ומבנים, זו דרך חיים. אני משתמשת במבט שכל הזמן מנסה לגלות מה חבוי.

איתי: בהקשר של פרויקט, אנחנו מתייחסים להשראה באפן שונה. כשאני ניגש לפרויקט, אני משתדל להיות נקי מהשפעות. אני לא מדליק את המחשב. הראש אף פעם לא לגמרי נקי, אבל אני מקפיד לא להסתכל על כלום כדי שיהיה לי מבט רענן. פאולה כל הזמן שואבת השראה.

פאולה: לאו דווקא מארכיטקטורה. יותר מהחיים עצמם ומההתנהגות האנושית. מהתנועה במרחב הציבורי ומהשינוי שמתחולל בחשיבה של הצעירים. יש להם גישה חדשה לעולם. זה מאוד שונה מהדור שלי. אני משקיעה הרבה תשומת לב בהתנהגות של בעלי חיים למשל. הם בונים ארכיטקטורה מדהימה.

ויז'ןVision

פאולה: בשבילנו זה אקט של לשכוח. אני צריכה להתרכז ברגע ובפרויקט שבו אני עוסקת. לשכוח עבר ועתיד. זה רגע. זה מומנטום שחולף ואתה צריך להיות בהווה כדי לתפוס אותו.

איתי: אצלי זה פחות ויז'ן, זה יותר דמיון.

זיכרוןMemory

פאולה: עיר מוגדרת על ידי התנהגות אנושית וזיכרון. זיכרון זה דבר גדול וחשוב לקחת עליו אחריות במקצוע שלנו. כן, יש את צורכי הלקוח שצריכים לקבל מענה, אבל יחד איתם, צריך לתת את הדעת על זיכרון, היסטוריה, כלים שיש לנו כאדריכלים ולהשלכה שתהיה לעבודה שלנו על אנשים לאורך שנים. יש המון אפולוגטיות באדריכלות עכשיו. אנחנו מאבדים את הייחודיות. אני אומרת, בואו ניקח אחריות על הזיכרון ועל האג'נדות שלנו כאדריכלים, כמעצבים וכאנשים שנוכחים במקום ובזמן.

חומר וחללMaterial&Space

איתי: אנחנו אוהבים לשחק עם החומר. אנחנו משקיעים במציאת דרכים לשימוש בחומר באופן שונה.

פאולה: כשפרויקט מתחיל, אני כבר מתחילה לדמיין איזה חומרים יכולים להתאים לחלל או דווקא לא להתאים לחלל. אז, צריך שתהיה לבחירה משמעות. הקומפוזיציה בחלל והחומר באים יחד. אני לא אוהבת פרויקטים שמדברים על משהו ואז בוחרים חומרים שהורגים את הרעיון המקורי.

איתי: אין פרויקט בלי קונטקסט ובלי קונספט. אלו שיש להם משמעות יש להם קונספט, ייחודיות. חלל, זה המון עניין של פרופורציות. ברגע שהפרופורציות נכונות, החוויה שונה לגמרי. ובנקודה הזו, יש בעיה בעבודות בארץ. יש פה העדפה לבחור בגודל על פני פרופורציות. כמה שיותר גדול, לא בהכרח יותר נעים.

טקסטורותTextures

פאולה: הן מאוד חשובות, כי הן מחברות אותך לתחושות. אפשר לפעמים להרגיש אותן גם בלי לגעת בהן. בעבודה שלנו, יש לטקסטורות חלק אורגני בתוך הפרויקט.

איתי: אנחנו אוהבים לשחק איתן ולשנות טקסטורה של חומרים כדי שייראו כמו חומרים אחרים. להשתמש באבן כמו בד. להשתמש בברזל כמו נייר או בזכוכית כחומר מבני או כמראה.

יומרנותPretentiousness

איתי: אנחנו לא עובדים מתוך יומרה. אנחנו נשארים בצד עם העבודות שלנו בכל הרמות. יומרנות מכסה על חוסר יכולת.

פאולה: כשאתה מרוכז באדריכלות אין לך זמן לבולשיט.

כישלוןfailure

פאולה: כישלון זה אקט של בגרות. כשאתה נכשל אתה לומד משהו חדש וגדל. זה דבר טוב.

איתי: אנחנו גאים בכל העבודות שלנו. אנחנו עושים הרבה עבודת חשיבה ובאים ללקוח רק כשהפרויקט פתור אצלנו במאה אחוז. אם בשלב הזה הלקוח לא מבין מה עשינו, זה כישלון מבחינתנו.

ליאניLiani

פאולה: נולדתי בצפון איטליה, גרתי בוונציה, בלונדון, בתל אביב והיום אני הרבה בדרום איטליה. בתוך גבולות הגזרה האלה, מתקיימים הדברים שיקרים לי: האהבות שלי, המחלה – שהיא ארכיטקטורה והספרים שלי. יש לי שתי ספריות, אחת באיטליה והשנייה בישראל. הן מסודרות על פי אופן החשיבה שלי, ומהבחינה הזו יש לי שני מוחות חיצוניים לגוף שלי שמלווים אותי בחיי.

משפחהFamily

פאולה: אנחנו שלישייה. יש לנו בת, זואי ואת וויי וויי (כלב צ'או צ'או הקרוי על שם האמן הסיני איי וויי וויי – מ.כ). אבל זו משפחה גדולה, חברים שעוברים איתנו בין העולמות.

נובמברNovember

איתי: אנחנו עובדים על הרבה פרויקטים בסדרי גודל שונים עכשיו, בישראל ובחו"ל. יש לנו בנייה רוויה, בתים פרטיים, פרויקטים של שימור בנוה צדק ואופנה שאנחנו מתחילים עכשיו.

פאולה: זה קצת סכיזופרני מבחינת היקפים, סוגים ומקומות.

סביבה וסגנוןEnvironment&style

פאולה: אדריכלות צריכה לעשות סובלימציה לסביבה. כל פרויקט שלנו צריך לתמוך בסביבה, לתת לסביבה אנרגיה חדשה, לתת לה פרשנות. תל אביב למשל, מורכבת מנוף מאוד שברירי. היא פראית מבחינת שפה. יש לזה יופי וצריך להראות את הדברים הייחודיים. הסובלימציה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות. לפני כמה שנים, תכננתי בית בין שני בתים מכוערים ממש, אבל באחת החזיתות מצאתי פרט קטן שאהבתי. אז התהליך היה להוציא אותו החוצה, להראות שהוא קיים, ליצור גילוי. פעמים אחרות, הסביבה כל כך חד פעמית שהיא מבקשת ממך להיות שקט. במקרים כאלה, האדריכלות צריכה לגרום לך להקשיב לה ואתה נכנס כמו כירורג.

איתי: עכשיו אנחנו ברי מזל, כי אנחנו עובדים על המגרשים הכי יפים שאפשר לבקש.

עבודהWorking

איתי: עבודה עבודה עבודה עבודה….

פריצקיParitzki

איתי: באיטליה, קשה להם להבין את השם איתי ולהגות אותו. שם המשפחה של פאולה הוא ליאני, אז ביחד הם קוראים לנו איטליאני, שזה ITALIANI (איטלקים).

צורה וצבעShape and color

פאולה: הצורה מתחברת למודלינג. אנחנו עושים הרבה מודלים. זה נותן מענה אמיתי לכל הנושאים. מהויז'ן דרך המקום והזמן. המודלים, מאפשרים לנו לשלוט בצמתים בין אירועים ובין מבנים, ולגלות את הדבר הייחודי שאנחנו מחפשים. צבע זו שפה. זה מחובר אצלנו לציור. אני באה מוונציה ואני מאוד מושפעת מהאמנות שנוצרה שם. זה הרקע שלי והוא כמו שכבת לקה על העור שלי. זה יומן אישי. אני לא יכולה להשאיר את כל זה מחוץ לבחירה שלי בצבע. לבקר במוזיאונים, זו הפעילות הספורטיבית שלי.

איתי: זה בא לידי ביטוי בהומאז' למארק שאגאל בבית הספר הצרפתי. בחזית אחת, הצבנו תבנית מחוררת מונוכרומטית שנחשפת באור. בחזית השנייה, יש צבעוניות שמשתנה כל שעה עם השמש. מצד אחד, השמש היא זו שחושפת את היצירה ומהצד השני, היא זו שיוצרת אותה.

קליינטיםCustomers

פאולה: הקליינטים שלנו מדהימים. אני לומדת מהם כל הזמן. יש גם המון שהם אספני אמנות וחובבי טיולים, אז יש לנו תשוקה משותפת. חלק מהם כבר חברים. אנחנו ברי-מזל.

רעיוןIdea

פאולה: זו המילה שאני הכי אוהבת. רעיון עבורי הוא – אל תפחד להיות אקסטרים.

שפהlanguage

איתי: ביננו, אנחנו מדברים איטלקית. במשרד מדברים אנגלית, כי חלק גדול מהעובדים לא ישראלים. אבל גם הישראלים, אחרי כמה זמן, כבר מבינים איטלקית.

תקציבBudget

איתי: אנחנו לא בוחרים פרויקטים לפי תקציב או גודל. יש פרויקטים של 3,000 מ"ר וגם של 40 מ"ר. אנחנו לוקחים על עצמנו רק פרויקטים בהם הלקוחות מחפשים משהו ייחודי. אנחנו משקיעים הרבה מאמץ ומחשבה כדי לעמוד בתקציב של הפרויקט ולמצוא פתרונות יצירתיים שחוסכים בעלויות. בית הספר הצרפתי בנווה-צדק, נבנה בתקציב מאוד צנוע. בסופו, היתה חריגה זעומה של חמישה עשר אלף שקלים מהתקציב (20 שקלים למטר). אני לא מכיר עוד פרויקט ציבורי שהסתיים בתקציב המתוכנן. בחנות Fab Lab בדיזנגוף, השתמשנו ברשת הסוואה לשלג כדי לעטוף את כל החנות. מחיר הרשת למטר היה נמוך ממחיר צביעה.

כשנגמרות המילים

איפשהו בין ע' – עבודה לפ' – פריצקי, נהייתי ממש רעבה. כשאני רעבה אני מאבדת שפה שנייה וזה יכול ליצור בעיה ברגע שהריאיון מתנהל באנגלית. פאולה, שזיהתה את מצבי, הכריזה שלחלק השני של הריאיון אנחנו מחליפים לוקיישן. מהמרתף, עלינו במעלית היישר לקומת הגג בבניין. זו גם קומת האירוח של בית משפחת פריצקי-ליאני. כשדלתות המעלית האדומות נפערו, ראיתי רק אור וים. אחר כך, ראיתי רצפת עץ, ערמות ספרים ואגרטל בזיליקום. פאולה הציבה סיר עם מרק עדשים על הכיריים, העבירה לקערות מצוירות, גירדה מלמעלה גבינה איטלקית ומזגה יין לבן לכוסות גבוהות. "על זה דיברתי כשדיברנו על בית" היא אמרה.