בתוך הראש של האדריכל גל גאון: ריאיון בתמונות

זה אני

המצב האולטימטיבי שאני אוהב להיות בו, הוא להוריד את כל מה שהעמסתי בשנה האחרונה, לצאת לחופשה, בדרך כלל מול נוף טבעי, לנקות את המבט ולהסתכל קדימה אל מה שאני מתכוון ליצור בשנה הקרובה.

עדיין לא רשומים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

זכרון ילדות

החיבור שלי לטבע ולדימויים מהטבע בעיצוב מגיעים מתוך מאות, או אולי אלפי, שעות של התבודדות והתבוננות בטבע מגיל מאוד מוקדם. כילד, אהבתי לצאת אל השקט שלי, בין ההרים של דרום ירושלים ומדרונות מדבר יהודה ולתת למחשבות לנדוד מול הטבע. עד היום, אני אוהב מאוד למצוא ימים של שקט ולצאת לעשות מדיטציה מול הנופים הפראיים והיפים ביותר שאני מגיע אליהם בעולם. אלו חוויות עוצמתיות שעוזרות לקבל את הפרופורציה לחיים – מחד את היופי של הפראי, ומנגד את היופי של השקט בתודעה הפנימית שמקבלת בפשטות את יופי החיים.

אבא איזיקה גאון

ראיתי את אבא יושב ומצייר על שולחן העבודה שלו, שהיה מבחינתי קרוב לקודש הקודשים. הוא היה מחובר ליצירה שלו ברגעים נינוחים ויפים שהיום אני יודע להכיר בהם כנקודות שבהן יוצר מחובר לעבודתו.

אבא, שהיה מייסד הביתן לאדריכלות ועיצוב במוזיאון ישראל, היה מרכז של הרבה מאוד פעילות בעולם העיצוב והאמנות הישראלית והבינלאומית. כל המרחב הזה, הצטמצם בכל סופשבוע למעגל סגור מסביב לשולחן העגול בבית, שלפעמים הרגיש כמו מרכז העולם. בכל יום שישי, היו ארוחות ערב עם דמויות שונות ומופלאות מהעולם, שהגיעו לאכול ממטעמי אמא ולהתענג על ההומור והחופש של אבא. 

המקום האהוב עלי בעולם

המקום שאני הכי אוהב בעולם זה המקום הזה שנמצא ברווח שבין מחשבה למחשבה. המקום המופלא הזה שמגיעים אליו בשלבים האחרונים של המדיטציה. המקום שבו המציאות מופשטת, פנימית ומתעלה מעל כל מציאות חושית חיצונית. זו חוויה לחיים. בכל פעם מחדש. 

המשרד שלי

המשרד שלי זה הסטודיו שלי. האוסף שלי. הבית שלי. הכל מעורבב עם הכל. אני מארח. יוצר. מפתח. פוגש את האנשים שמגיעים מהארץ והעולם לשתף ולחלוק את האהבה הגדולה שלהם. יצירה. 

מסך הבית במחשב שלי

כבר כמעט ולא משתמש במחשב. אבל בטלפון שלי, זה הצילום שלי, שוכב על אחד משולחנות חלוקי הנחל, וחולם חלום בהקיץ. התמונה מזכירה לי שכל רגע נתון הוא למעשה חלום בהקיץ; ועד כמה רק החלומות האלו, הם הרגעים המכוננים שבהם אנחנו נותנים לחוויות התודעה להפוך למציאות חדשה.

רגע משמעותי

הרגע של מימוש ׳שולחן חלוק הנחל׳ הראשון שלי. זאת הזדמנות נפלאה להגיד תודה ענקית לחבר יקר שלי, אילן פיבקו, שהזמין אותי לעצב את השולחן, באורך 7.5, מטר לפרויקט שלו. השולחן חיבר אותי מיד לזיכרונות הילדות שלי ולסקיצות שחיכו הרבה זמן במגירה של אוסף חלוקי נחל.

אחרי שנים של חלום על השתתפות ביריד האמנות והעיצוב Miami Basel, בסוף שנת 2017 הצגתי שם עם גלריה Hostler Burrows מניו יורק. כשזכיתי שם באחד מהפריטים הטובים של השנה בתערוכה, הבנתי עד כמה חלומות גדולים כקטנים נועדו להתגשם.

חיי כמרצה

מזה עשרים שנה אני מלמד. אין כמו המסורת של היום האחרון ללימודי הסטודיו לעיצוב. הרגע שבו כל סטודנט הופך למעצב מהשורה ומתחיל לשאת את דברו.

אדריכל מוערך בחו"ל

האדריכל אטורה סוטסאס. אבי המחשבה הרדיקלית בעיצוב האיטלקי ומי שלימים יפגיש בין עולם האדריכלות, הפילוסופיה, האמנות והעיצוב לשדה אחד משולב ובעל ערך כלכלי בעולם. 

ובארץ

אילן פיבקו, אולי הנועז מאדריכלי הארץ, ומי שהעז לפרוץ כמעט על מחסום של יצירה אדריכלית בארץ ולהגיע להישגים מופלאים.

מי מחכה לי בבית

יש ימים שמחכים לי שני ילדים מופלאים בבית. יהלי וליה. ליה ויהלי. המתנה הגדולה של חיי. ויש ימים שהחברה המופלאה שלי, אירנה גולדברג, מגיעה ללילות של ארוחות ערב הכי כיפיות בעולם. רק שנינו. אחד על אחד. ואין אושר גדול מזה. שיחות על תשוקה. על יצירה. על אהבה. אמנות. ארכיטקטורה. והחיים. 

לא יודעים עלי 

שמדי פעם אני קופץ להרפתקאות של חוויה. זה יכול להיות צניחה חופשית או נסיעות באלפים על מכונות סופר מהירות. מתנות שקיבלתי ואימצתי החל מיומולדת חמישים. לחוות את החיים באדרנלין גבוה. 

פריט העיצוב האחרון שקניתי

הדברים היחידים שאני רוכש היום, אלה השקעות ביצירה ישראלית לאוסף. והפריט האחרון שהשקעתי בו, היתה הסדרה המופלאה של דור כרמון של זוג הארנבים המתוקים רוג׳ר ודוריס.

פרויקט שיש לי אליו חיבור מיוחד

היום, אני עובד על הפרויקט החדש שלי ARTHOUSE – חלל שיעוצב ויכיל את הסטודיו שלי. יוצגו בו אוסף העיצוב והאמנות שבניתי בעשור האחרון והוא ישמש גם כבית שמחבר בין אוכל ואמנות האירוח. במקביל, אני עובד בשושו על קונספט חדש לתערוכה חוויתית שתכיל אוסף בינלאומי גדול מאוד. כשהפרויקט יתחיל לרקום עור וגידים אהי אוכל להרחיב. אני מקווה שזה יקרה עד 2022.