בניין בציריך מתעורר לחיים בהתאם להחלטת דייריו

במרכז העיר ציריך, באזור המיועד למגורים, תכנן ועיצב האדריכל מנואל הרץ (Manuel Herz), למשרד 'מנואל הרץ אדריכלים', בניין מגורים יוצא דפן ומרתק למדיי. הרץ, שהעיד בפניי שהינו יהודי ובעל משפחה בישראל, יצר את המבנה עבור לקוח פרטי לאחר שזכה במקום הראשון בתחרות. חזיתות המבנה המרשימות, המורכבות מרפפות אופקיות ואנכיות, הן תולדה מהשראה שנלקחה ממבנה נוסף, הנמצא במרחק מטרים ספורים וממוקם על הגדה המערבית של אגם ציריך. מדובר במבנה האחרון שתכנן האדריכל הנודע, לה קורבוזיה, לפני מותו הנראה כמו ביתן בתערוכת אדריכלות בינלאומית ומשמש היום כמוזיאון היידי וובר המוקדש ליצירתו.

מבנה המגורים, בתכנונו של הרץ, הושלם בקיץ שעבר וכולל חמש דירות מגורים ומאופיין ברפפות שמקורן בפאנלים עשויי המתכת ובגיאומטריה הצבעונית של המוזיאון. אפן מיקומו של בית המגורים על הקרקע כמו גם היחידות התעשייתיות לכאורה לצד המרכיבים המבניים האומנותיים המרכיבים אותו, בהחלט שואבים השראה מהמוזיאון הסמוך. בקנה מידה עירוני, המבנה החדש מתייחס ומאזכר את צורניות האדריכלית של שכונת Seefeld הסמוכה המאופיינת בווילות הריבועיות שלה. אך למרות שהמבנה דומה בגודלו לכל יתר המבנים בסביבה, חזותו שונה מהם מאוד ובולטת לעין. המבנה הגאומטרי בעל הצורניות הפשוטה מנוגד לחזית הדינמית והקנה לו את כינויו 'בלט מכני'. עיצובו של הבניין שאב גם השראה מהאתר והסביבה בו הוא ניצב המשמש כגן בראשיתי פסטוראלי מלא צמחייה. כמו החזית המפתיעה של הרץ, כך גם בגן פזורות הפתעות בהן עצים וגזעים מעניינים הנראים כמו פסלים טבעיים, או כמיני מיצבים ואובייקטים מרתקים.

למרות כל מקורות ההשראה המכובדים, למבנה מראה ייחודי, מסקרן ואף מרתק משלו ונראה שהוא עשוי היה לעמוד בפני עצמו בכל מקום שהוא. זאת מכיוון שצורתו כצורת קובייה והוא בעל גיאומטריה פשוטה שבבסיסה אינה מתחכמת. לב המבנה ממוקם במרכזו כשממנו מתאפשרת גישה לכל אחת מחמשת הדירות השונות זו מזו בטיפולוגיה ובסידור הפנימי כשכל אחת מתאימה לסוג משפחה ולסגנון חיים שונה.

הסכמה של המבנה מורכבת מרפפות אופקיות והאנכיות בעלות צורה משולשת עם זוויות מעוגלות שנפתחות לכדי יצירת מרפסות מסוככות. הרפפות האנכיות מחשיכות את החדרים כשהן סגורות או מספקות פרטיות ואינטימיות כשהן פתוחות. משמעו של הסגנון הניתן לשינוי של העיצוב הוא שניתן ליצור ולעשות שימוש בסדרה של חללים זמניים בהתחשב בשעה ביום ובעונות השנה. בבקרים, יכולים הדיירים לפתוח לעצמם את המרפסת, לחבק א הגן שמסביב וליהנות מארוחת בקר באוויר הפתוח. וכך, לאורך היום, הבניין כמו נפתח כלפי חוץ ונסגר חזרה בעת ליל והופך למעשה למבנה זז, משתנה וחי יחד עם דייריו.

החזית המטאלית העשויה רפפות הנשענות על מכניזם הידראולי, מאפשרת ארבעה אלמנטים שונים המתאימים למיקומם ולחדר אליו הם מקושרים: אלמנט נפתח ההופך למרפסת שניתן לצאת אליה, סוכך, מרפסות קבועות ורפפות קבועות. בעוד שהמבנה מייצג חזית אחידה בגוון שמפניה בטון מעט מתכתי בזמן שהרפפות סגורות, צדו הפנימי של הרפפות, לעומת זה, צבוע בגוני כחול ואדום. כך קורה, שכשהרפפות פתוחות, קשת של גוני כחול ואדום מקשטת את הבניין.