בית העם: הפרויקט ששומר ושוחזר אחרי יותר משישים שנה

את בית העם המקורי במושב חרות בנו ותכננו באמצע שנות החמישים האדריכלים איליה בליזיצמן ואנדריי (בונדי) לייטרסדורף. הבנייה הסתיימה ב 1956 ומאז הוא שימש את אנשי היישוב להתכנסויות ולאירועי תרבות כאלה ואחרים. בשלושים השנים האחרונות, מצב המבנה לא נותר כשהיה והפך למוזנח ומתפורר למרות מורשתו האדירה עבור תושבי חרות. לפני כשלוש שנים החליטו במושב שהגיע הזמן להחזיר את בית העם לשימוש ופנו למשרד האדריכלים 'סטודיו רון שנקין' בבקשה לתת הצעה לתכנון שימור שיחזור עבורו. כעבור מספר ימים ההצעה התקבלה ועבודת התכנון החלה.

"במשך יותר משלושים שנה עמד לו מבנה בית העם במושב חרות נטוש ומסוכן לציבור." מספר רון שנקין, האחראי מטעם המשרד שהוביל את השיפוץ, "התושבים במקום התלוננו רבות שצריך לעשות עם המבנה הזה משהו, עד שלפני קצת יותר משלוש שנים פנו אל משרדינו מהמושב וביקשו לבחון מה ניתן לעשות עימו. מיד הבנו שזה פרויקט רגיש ומעניין שדורש שימור שיחזור. הכנו תוכניות והתחלנו את השיפוץ שלווה בהמון סיפורים" מספר שנקין.

"המושב יצר מה שנקרא ועד בית העם שהורכב מכל מיני אנשים שמכירים את המושב כבר שנים, חלקם בני 75 ומעלה וחלקם צעירים יותר, ביניהם גם שני אדריכלים מהמושב. העבודה שלנו היתה כל הזמן מולם, כל התייעצות שהיתה לנו, איזה צבע, איזה שחזור, הכל היה מולם." מספר שנקין. תוכניות השיפוץ התמקדו בכל פרטי הבניין, החל מהגג והתקרה, התאורה, החלונות, הבמה, הקירות החיצוניים וחזית המבנה, כל חלק נלקח בחשבון ונשאלו לגביו שאלות. איך ניתן להחזירו לו את אופיו המקורי? האם הוא צריך לקבל חיים חדשים? איך הוא משפיע על המבנה השלם?

אחרי כל השאלות והתחקיר המעמיק, הגיעו במשרד האדריכלים גם למסקנות, חלקן אף עלו למשאל בקרב אנשי המושב. גג האזבסט שריחף מעל הכל הוחלף בגג ידידותי ובריא למשתמשי החלל, כשתחתיו יצרו תקרה אקוסטית, תוך חשיפת כל האלמנטים הקונסטרוקטיביים של התקרה ושיפוצם. כדי להעיר את החלל רחב הידיים, חוברו פסי צבירה לקונסטרוקציית המתכת בחלק העליון והתאורה עצמה הוצנעה.

"התקרה במקור היתה ישרה, הקונסטרוקציה היתה מוסתרת. כשהגעתי לראשונה למקום הצצתי דרך חורים בגג וראיתי אותה, הודעתי שאנחנו הולכים להרים את גג המבנה, נפתח אותו, נצבע את הקונסטרוקציה ונקבל תקרה מעניינת. ניקינו אותה, שיפצנו אותה וחשפנו אותה. אחת הבעיות שנגרמה על ידי הרמת התקרה היתה האקוסטיקה הקשה שנוצרה בחלל. יצרנו פרט של פאנל אורגניק, מין סיבים כאלה שבולע רעשים ושמנו אותו מעל הקונסטרוקציה ועליו את הגג. זה משהו חדש שעשינו, בדרך כלל לא עובדים כך אלא מניחים אותו מתחת לקונסטרוקציה, אבל לא רצינו להסתיר אותה" אומר שנקין.

העבודה על הפרויקט המיוחד הזה היתה קצת אחרת עבור משרד האדריכלים והיא נעשתה בצורה מאוד זהירה. "אנשי המושב הרגישו שזה ממש הנכס שלהם" מספר שנקין, "כל פרט במבנה היינו צריכים להציג ולקבל עליו אישור, הטייח שרצינו ליצור, דוגמאות הצבע של חלונות העץ, הכל היה מאוד רגיש, זה לא בית פרטי ולא מבנה ציבור חדש, אנשים חיים אותו כבר יותר מחמישים שנה, הם אוהבים אותו למרות שהפך לפיל לבן עם השנים, הם מרגישים עליו בעלות והיינו צריכים לעשות דברים בזהירות יתרה."

כדי לשמור על האותנטיות ולהישאר נאמנים למקור, הוחלט באמת לשחזר את הטייח המקורי של קירות הבניין ובמקום נפתחה סדנא של טייח שיצר עשרות דוגמאות עד לקבלת הטייח הנכון. חזית המבנה והמשרבייה שוחזרו גם הן, כמו גם עמודים שנמצאים בצידי המבנה וקיבלו טייח חדש שיתאים לקירות החיצוניים.

"היו בועד שני אדריכלים, שבעזרתם הצלחנו להעביר כל מיני מהלכים שהיו לנו חשובים אך היו קשים לותיקי היישוב לעיכול." אומר שנקין, "לדוגמא, לפני הטייח הסופי, היה שלב שעשו טייח מיישר למבנה וצבעו אותו בסוג של לבן, לפני ה'פרפרים' שמכסים אותו עכשיו. פתאום קמו אנשים מהמושב ואמרו שהם רוצים להשאיר אותו כמו שהוא, שזה נראה מודרני ויפה ככה. אנחנו התנגדנו מאוד, לא הסכמתי, נעמדתי על הרגליים האחוריות ואספתי איתי את אדריכלי הועד שתמכו בי והצלחנו להעביר את זה, אבל זה לא היה פשוט."

משרד האדריכלים תכנן חלונות עץ שיתאימו לסגנון המקורי ודאג גם לשחזר את הבמה שעתידה לארח עליה אירועי תרבות רבים בשנים הקרובות. רצפת החלל רוצפה באריחי טרצו אותנטיים שהגיעו היישר מהמפעל בפקיעין, לא לפני שהבינו כי הרצפה במבנה המקורי היתה משופעת. את ההחלטה האם להשאירה כשהיתה או ליישרה העבירו לדיונים ולהצבעה במושב, הרוב החליט על יישור ובכדי לא לפגוע בחזיתות המבנה הוחלט להתחפר באדמה, מה שיצר שלוש מדרגות בכניסה לאולם הראשי.

"סיפור הרצפה הוא אחד הסיפורים המעניינים. היא היתה בזווית, כנראה כי לאיזה רגע קצר החלל היה סוג של בית קולנוע, שמהר מאוד הוציאו ממנו את הכיסאות, אך השיפוע נשאר. כשהגענו מהמשרד, אחת ההמלצות שלנו היתה ליישר את הרצפה. אפשר להרים או להוריד אבל ברגע שמרימים, אתה משנה את החזיתות וזה פוגע בשימור. כדי להעביר את המהלך הזה, הייתי צריך לעשות ממש הצבעה עם הועד של המושב, מי מוכן ליישר, מי לא מוכן ליישר, הותיקים מאוד התנגדו, רצו להשאיר כמו שהיא, אבל הם לא היו הרוב, העניין עבר בועדה והתחלנו לחפור."

עם סיום הפרויקט, התגובות לא איחרו לבוא "הם היו בשוק, עברנו תהליך מאוד ארוך עם השיפוץ, הקורונה היתה בדרך, היו שם רגעי משבר קשים, אנשים לא ידעו לאן זה יגיע ולא האמינו שזה יסתיים ואיך בדיוק. למפקח של הפרויקט אמנון אפלבאום ולי היה מאוד חשוב לשמור על התוכנית המקורית שהצענו, עד הפרט האחרון ונלחמנו על זה לאורך כל הדרך, יחד עם הקבלן ים רפאל, המטרה היתה להגיע לתוצאה שראינו בעיני רוחנו."

בסוף, כשהכל כבר היה מוכן, אנשי מושב חרות הגיעו לראות את התוצאה הסופית. "אחד הקטעים הכי מרגשים היה לראות את ותיקי המקום נכנסים לחלל הקדמי, בוא יצרנו מבואת מוזיאון כזו על היישוב, הכל היה חדש, טרי, הם הריחו את הריח של הצבע מהקירות, הם ממש שמחו, לא האמינו שהצלחנו להעמיד כזה פרויקט במושב בלי מימון חיצוני, רק עם עזרת רשות השימור והמועצה. אין אחד שנכנס לשם ולא נפעם מהמקום ומהתוצאה הסופית של השחזור המאוד מיוחד הזה" מסכם שנקין.

יש לכם רעיון? מחשב? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>